קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
ז' סיון התשפ"א
Smaller Default Larger

בקצרה- כפייה מרצון

״אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר להשם״ (פסוק ג).


פרשת מטות פותחת בדיני נדרים ושבועות. אדם מסוגל על ידי דיבור לאסור על עצמו הנאה מחפצים ומאכלים מסוימים, או מפעולות מסוימות. הרחבנו במאמר הקודם על עוצמת כוח הדיבור הנתון ביד האדם.
פרשה זו מתייחדת בכך, שאלוקים מצווה לומר מצווה זו לראשי המטות שבעם – "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (במדבר ל, ב). ראשי המטות היו הנשיאים והמנהיגים. מדוע דווקא בפרשת נדרים התורה מדגישה שמשה אמר אותה תחילה לנשיאים, הלא את כל התורה משה העביר בסדר הזה – קודם לנשיאים, ואחר כך לשאר העם. במה התייחדה פרשת נדרים, שהתורה מדגישה שמשה אמרה קודם לנשיאים?
שאלה נוספת שצריכה להישאל, מדוע כותבת התורה "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר להשם" (ג). מה פשר ההדגשה על "להשם", הרי הנדר הוא נדר חולין, שהרי אדם יכול לאסור על עצמו כל דבר – תפוח, תפוז או ספר מסוים... מדוע הפסוק מדגיש שהנדר הוא "להשם"?
ניתן לבאר זאת כך. אחד מיסודות היהדות הוא עניין הבחירה החופשית שאלוקים נתן לאדם – "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" (דברים ל, יט). למרות זאת אלוקים מצווה בתורה: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר השם אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים טז, יח). אותם שופטים ושוטרים היו הנשיאים וראשי העדה. מדוע זקוקים להם? מדוע בני ישראל זקוקים לשופטים ושוטרים אם אלוקים רוצה שנעשה הכול מתוך בחירה?
התשובה הפשוטה היא, שזהו טבע האדם. גם אם הוא יודע את האמת, הוא חייב עזרה "חיצונית". המשנה במסכת אבות מגדירה זאת כך: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג). פשוטו כמשמעו – ללא מוראה של מלכות, ללא אנשים האוכפים את החוק, יהיה מצב של איש את רעהו חיים בלעו – האנשים "יבלעו" אחד את השני בעודם בחיים.
כשם שזה כך בעניינים גשמיים, כך הוא גם בעניינים רוחניים. כל אדם חייב עזרה מבחוץ שתעזור לו לעשות את מה שהוא רוצה במעמקי ליבו. תפקידם של השופטים היה לעשות "סדר" בענייני משפט ועניינים שבין אדם לחברו, וגם למנוע מהעם מלעבור עברות, כפי רצונם האמתי. אולם יש עומק נוסף, שכותב בעל ספר "החינוך".
לפני שנצטט את דבריו, נמחיש את הדברים מהמציאות המוכרת לנו. ילד קטן רוצה להכניס את ידו הקטנה לאש. מספיק שהוא רק יתחיל להתקרב ומיד ההורה שלו יעצור אותו. מדוע? משום שהמבוגר יודע מהן ההשלכות ההרסניות של המעשה. אותו הורה יודע, שהילד שלו לא יהיה צמוד אליו כל חייו, ויבוא יום והוא יפרוש את כנפיו ויהיה עצמאי. מי ישמור עליו כשיגדל? – הילד עצמו. מדוע? משום שמאז שהוא היה קטן מנעו זאת ממנו. אז נכון שכשהוא היה קטן הוא לא הבין ואפילו כעס על הוריו שמנעו ממנו את רצונו, אולם כיום הוא מבין מעצמו את הסכנה שבדבר.
כלומר, בהתחלה ההורים מכריחים את הילד לעשות דברים מסוימים, ככול שהוא גדל גם דעתו גדלה עמו והוא מבין יותר דברים, אולם בדברים רבים הוא עדיין "מאולף" גם ללא הבנה, כשהתכלית היא שלכשיגדל, יעשה את אותם דברים וישמר מפני אותם דברים, אלם מתוך בחירה וידיעה על השלכות מעשיו.
כשם שיש אש גשמית, השורפת ומזיקה לגוף, כך יש "אש" רוחנית השורפת ומזיקה לנשמה. יש דברים המזיקים לנפש האדם – מידות לא טובות, הנהגות מושחתות, מראות ושמיעות לא טובות. על דברים מן הסוג הזה מצווה התורה למנות שופטים ושוטרים, כדי שבהתחלה הם "יכריחו" את העם לעשות דברים טובים וימנעו מהם מלעשות דברים לא טובים, אולם המטרה היא שכאותו ילד – גם בני ישראל יתרגלו בעשיית הטוב, ולבסוף הם יבינו מעצמם מהו טוב ומהו לא טוב, ויעשו זאת מתוך הכרה ובחירה מלאה. "מתוך שלא לשמה – בא לשמה". אלו דבריו של בעל ספר "החינוך" על הציווי "שוטרים ושוטרים תיתן לך": "שורש המצווה הוא, שעם הדבר הזה, נעמיד דתנו בהיות אימת אלופינו ושופטינו על פני ההמון, ומתוך הרגלם בטוב ובישר מחמת יראה, ילמדו העם טבעם לעשות משפט וצדק מאהבה בהכרתם דרך האמת. וכעניין שיאמרו החכמים, שרב ההרגל הוא מה שאחר הטבע, כלומר, כי כמו שהטבע יכריח האדם למה שהוא מבקש, כן ההרגל הגדול חוזר בו כעין טבע קיים ויכריחנו ללכת בדרך ההרגל לעולם. ובלכת העם בדרכי הישר והאמונה ובוחרים בטוב, ידבק בהם הטוב, וישמח השם במעשיו" (מצווה תצא).
כשם שכך זה במערכת אכיפת החוק בכל מקום בעולם, כך הוא במערכת של האדם מול עצמו. אדם חייב לבנות לעצמו מערכת אכיפת חוקים. אדם חייב להציב לעצמו "שופטים ושוטרים". אדם בונה עצמו גם על ידי כפייה עצמית וזהו סוד הנדרים.
כלומר, אדם רוצה משהו מסוים. פעמים רבות הרצון לבדו אינו מספיק, והוא צריך לבנות לעצמו "מערכת כפייה" אישית כדי לעמוד במטלות ולגעת במטרה שהציב לעצמו. הדבר נכון גם בעבודתו הרוחנית של האדם וגם בעניינים גשמיים ויומיומיים. אדם מחליט משהו, והוא זקוק לעזרה חיצונית כדי לעמוד בהחלטות שלו.
כשאדם רוצה להימנע ממשהו, שהוא חושב שבאופן ספציפי לו כדאי להימנע ממנו, או כשאדם מחליט לעשות משהו – משהו שספציפית לאותו אדם חשוב מאוד, התורה נותנת לו "גב" ואומרת – תנדור, ואז גם מצד דיני התורה תהיה מחויב לעמוד בנדרך.
כעת ניתן להבין, מדוע התייחדה פרשה זו בכך שהתורה מציינת שהיא נאמרה לראשי המטות. משום שאותו תפקיד שניתן לראשי המטות – לשמור על העם כדי להרגיל אותו בדרך טובה, זהו אותו תפקיד המוטל על כל אדם ואדם להיות שופט על עצמו ולהכריח את עצמו ללכת בדרך הישר. נדר ושבועה הם שוטרים המחייבים אותנו לעשות דברים חיוביים.
כעת נבין מדוע נאמר "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר להשם". משום שרעיון הנדרים, הוא הרעיון המוליך את האדם ומביא אותו לקרבת אלוקים ולחיבור למעיינות הנצח.