קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
ז' סיון התשפ"א
Smaller Default Larger

מושג מהפרשה- 13 מי יודע?

על עוצמת 13 מידות של רחמים

פרשת "כי תשא" מתארת בין היתר את אחד האירועים העצובים ביותר בהיסטוריה היהודית – חטא העגל. חטא העגל גרם לאפקט ארוך טווח, שאנו עדיין מתמודדים עמו יום יום.
בשורות הבאות לא נעסוק בעצם החטא (עסקנו בכך רבות בספר "משהו טוב לשולחן שבת"), אלא במה שהתרחש לאחר מכן.
לאחר מעשה העגל, בורא עולם אמר למשה שהוא חושב לכלות את העם בעקבות החטא. משה התחנן בפני הבורא שימחל להם, והתורה מביאה את הדו-שיח המרתק ביניהם.
לפני שנראה את הדברים, מוכרחים אנו להקדים את דבריו של רבי שמשון רפאל הירש: "כל הבא לתרגם ולבאר את תוכן הפסוקים יב-כג, עליו לגשת אל הקודש באימה וברתת יותר מאשר לכל פרשה אחרת מדברי אלוקים חיים. בפסוקים האלה, מביאה אותנו התורה עד לגבול יכולת ההכרה האנושית על אודות מהות הא-ל, ובה היא רומזת על מה שמעבר לגבול הזה... היאך לא נירא להחטיא את נקודת האמת ואת קו הדרך הישרה, בבואנו לנסות להבין תוכן הדברים ולהביא אותו לידי ביטוי הולם".
כאמור, משה רבינו התחנן בפני הבורא שימחל לבני ישראל על חטאם. בורא עולם נענה לבקשתו שלא לכלות את בני ישראל, אולם הוא אמר: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב, לד) – "תמיד תמיד כשאפקוד עליהם עוונותיהם, ופקדתי עליהם מעט מן העוון הזה עם שאר העוונות. ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפירעון עוון העגל" (תלמוד סנהדרין, קב ע"א, מובא ברש"י). כלומר, בני ישראל ישלמו על חטאם, אולם לא בבת אחת – דבר שהיה גורם לכליה מוחלטת, חלילה, אלא ב"מנות קטנות". בכל הצרות הרבות שעברו על עם ישראל בהיסטוריה, יש "תשלום" קטן על חטא זה. כשראה משה שדבריו מקובלים בפני הבורא, הוא הוסיף בקשה מאוד מעניינת: "וַיֹּאמַר: הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג, יח). מסביר רשי": "ראה משה שהיה עת רצון ודבריו מקובלים, והוסיף לשאול להראותו מראית כבודו". מספר פסוקים קודם לכן, התורה מביאה בקשה נוספת של משה: "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵנֶיךָ" (שמות לג, יג). משה רוצה להכיר את "דרכי" הבורא, והוא מדגיש, שמטרתו בלהכיר את דרכי הבורא היא "למען אמצא חן בעיניך". כלומר, הכרת דרכי הבורא גורמת לכך שהאדם ימצא חן בעיני השם.
כך גם כותב הנביא ירמיהו: "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי השם עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם השם" (ירמיהו ט, כג). בורא עולם חפץ במי שיודע את דרכיו (רבינו עובדיה ספורנו, שם). מה הפירוש "לדעת את דרכי השם"? מהי המטרה בלדעת את דרכי השם ומדוע בורא עולם חפץ בכך?
אלוקים אומר למשה: "וַיֹּאמֶר: אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" - אני אעביר את כל מידת טובי בפניך, "וְקָרָאתִי בְשֵׁם השם לְפָנֶיךָ" – ואני אקרא בפניך את שמות ידת הרחמים שלי. על ידי שמשה יידע את שמות מידת הרחמים של הבורא – "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם". על ידי ידיעת דרכי הבורא ושמותיו, ניתן למצוא חן בעיניו ולזכות ברחמים. רש"י כותב כך: "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" - הגיעה שעה שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה. שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת לי זכות אבות. כסבור אתה, שאם תמה זכות אבות אין עוד תקווה! אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה, וקראתי בשם השם לפניך - ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות. וכסדר זה שאתה רואה אותי, מעוטף וקורא י"ג מדות, הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו נענין, כי רחמי לא כלים" (תלמוד בבלי ראש השנה יז ע"ב, מובא ברש"י). ואכן: "וַיַּעֲבֹר השם עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא" – "מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם" (ראש השנה יז ע"ב).
מדהים הדבר. בורא עולם נותן למשה "טיפ" כיצד בני ישראל יוכלו לפייסו אם יחטאו בעתיד, מהו סדר התפילה הרצוי וכיצד הם יוכלו לגרום שהבורא ימחל להם על עוונותיהם מכאן ולהבא – אמירת י"ג מידות של רחמים, בהם נוהג הבורא.
מה משמעות העיטוף שאלוקים התעטף? רבי חיים פרידלנדר ('שפתי חיים', מועדים א עמוד קצח) מבאר את העניין על פי דברי המהר"ל (באר הגולה ד): עיטוף פירושו ריכוז מלא וכוונה מקסימלית - "ואם האדם מעיין בתפילתו ואינו פונה מהשם יתברך, כך השם יתברך נמצא אליו גם כן לגמרי. כי כאשר האדם מכוון לגמרי להשם יתברך מבלי פנות ימין ושמאל, כמתעטף בטלית, גם כן השם יתברך נמצא אליו, ואז האדם דבוק בו יתברך במידת טובו".
כלומר, האדם צריך ללמוד את מידותיו של הבורא, ולהתחזק בהכרה שרק מידות הרחמים של הבורא יכולות להושיע אותו, ואין שום עצה אחרת להיעזר. ברור הדבר שאלוקים דורש מאדם השתדלות, אולם לכל הפחות בשעה שאדם מתפלל, עליו לסמוך רק על הבורא, וככול שהוא יהיה יותר "מעוטף" ומרוכז במחשבתו על כך, באותה מידה השם יושיע אותו.
לא קלה היא המשימה, שהרי לצערנו, גם כאשר אנו מתפללים, יחד עם התפילה והבקשה אנו חושבים על עזרה מבשר ודם. אומר הבורא למשה – סוד הישועה הוא עיטוף בתפילה. לפחות בשעה שאנו מתפללים, להשליך את ביטחוננו רק על השם. השאלה הנשאלת היא, מדוע אדם צריך "להפעיל" את הבורא. הרי אם אלו דרכי הבורא – רחום, חנון וכו', מדוע צריכים אנו לכוון בפרוטרוט על כל מידה ומידה? וכי הבורא זקוק חס ושלום שאנו נזכיר לו אותן? התשובה היא כך. ברור שאלוקים אינו זקוק חלילה שאנו נפעיל את מידות רחמיו. אולם כך קבע הבורא בבריאה, שכדי שמידות טובו ייצאו אל הפועל, מוכרחים אנו לעשות משהו, או באמצעות תפילה, או באמצעות קיום תורה ומצוות. משה רבינו עצמו שמע זאת מהבורא. היכן? התלמוד (שבת פט) כותב כך: "בשעה שעלה משה למרום, מצאו לקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות. אמר לו השם יתברך למשה: אין שלום בעירך?" כלומר - מדוע אינך נותן לי שלום? אין שלום אצלכם? "אמר לפניו: כלום יש עבד שנותן שלום לרבו?", כלומר, נתינת שלום פירושה, שאדם רוצה להוסיף למקבל ברכה כלשהי. אם כך, טען משה, איזו ברכה יכול עבד להוסיף לרבו? הרי אתה – ריבונו של עולם – כל יכול, ואתה מקור כל הברכות. וכי אני מסוגל לברך אותך בברכת שלום? "אמר לו: אף על פי כן, היה לך לעזרני. מיד אמר לו משה: ועתה יגדל נא כוח השם כאשר דיברת לאמר - השם ארך אפיים ורב חסד" (במדבר יד יז-יח). לאחר חטא המרגלים, משה פייס את הבורא באמצעות אמירת יג' מידות של רחמים (במדבר יד, יז-יח).
מדהים הדבר. בורא עולם אמר למשה, שבכוחו "להגדיל" את מידת טובו וכוחו. השם יתברך גילה למשה, שרצונו הוא שהאדם ישתתף "ויעזור" לו בהנהגת העולם על ידי תפילתו. בורא עולם גילה לנו את עוצמת יג' המידות, כדי שנזכיר אותן לפניו בפירוט. רצונו שאנחנו "נשתתף" עמו בהנהגת הבריאה, וזאת על ידי שנלמד ונבין את דרכיו.
כאשר נכיר אותן, נבטח רק בהן ונזכירן בתפילתנו, אזי הקדוש ברוך הוא ינהג את עולמו על פי תפילתנו. מה נפלא הדבר, שהקדוש ברוך הוא עשה אותנו שותפים בהנהגת הבריאה. ככול שאדם מכיר יותר את מידות הבורא, כך גם הוא דבוק בדרכיו, וממילא הוא גורם לשפע אדיר בעולם - "אמר רבי יהודה, ברית כרותה ליג' מידות, שאינן חוזרות ריקם, שנאמר: "הנה אנכי כורת ברית" (ראש השנה יז ע"ב). כאשר מתפללים עם יג' מידות, יש הבטחה שהתפילה אינה חוזרת ריקם. אין זה אומר שכל התפילה תתקבל, אבל במשהו וודאי זה עוזר.
לעיטוף יש משמעות נוספת. לבגדו של אדם יש משמעות כפולה. מצד אחד הבגד מסתיר את גופו, אולם מצד שני הבגד משקף פחות או יותר מיהו האדם. יש לבוש המתאים למלך, יש לבוש המתאים לפועל "פשוט", יש לבוש המתאים לרופא ויש לבוש מיוחד לתלמיד חכם. כך טבע העולם. גם מידות הבורא – מצד אחד הן מסתירות אותו, ומצד שני הן "חושפות" את דרכיו. כלומר, אלוקים כולו רוחני, הוא בלי גבול, ולכן לנו - בני האדם, אין שום דרך להשיג את אמיתת מציאותו. גם המידות שאנו מדברים עליהן, הן עדיין מסתירות את אישיותו, אולם לפחות ברמה מסוימת הן כן מלמדות על דרכיו.
מהן אותן שלוש עשרה מידות הרחמים? הפסוק כותב כך: "השם השם, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה, פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים". החלוקה המקובלת היא כך: א. "א-ל". ב. "רחום". ג. "חנון". ד. "ארך". ה. "אפים". ו. "רב חסד". ז. אמת". ח. "נוצר חסד". ט. "לאלפים". י. נושא עוון. יא. ופשע. יב. וחטאה". יג. ונקה". לא נאריך כאן במשמעותה של כל מידה ומידה, אך המכנה המשותף בין כולן הוא חסד. עוצמה אלוקית אינסופית של חסד (ניתן לעיין ב"שפתי חיים" המרחיב בעניין). כשאדם מתבונן בעוצמת החסד של הבורא, הוא כביכול מגדיל את כוחו, וכך יורד לעולם יותר שפע.
רבים מאתנו מרגישים "תקועים" בתחומים רבים. המפתח נמצא כאן. משה רבנו עשה עבורנו את "העבודה". הוא שאל את הבורא "הודיעני נא את דרכך", והבורא אמר לו שהוא מוכן להעביר את כל טובו על פניו של האדם, רק התנאי הבסיסי הוא, שאדם יידע ויכיר את מידותיו. כשאדם מכיר את דרכיו ומדבק בהם, אזי הטוב מופיע אל מול פניו. הבורא אמר למשה: "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר" (שמות לג, כא) – תעמוד על ידי, בסמוך אלי, ותסתכל על העולם מנקודת מבט אלוקית, לא מנקודת מבט של בני אדם. אתה ניצב על הצור – תסתכל במבט מלמעלה למטה. זו פסגת השלמות האנושית – לראות בכל דבר ארצי, את נקודת מבטו הגבוהה של השם.
אחת ממידותיו של הבורא היא "נוצר חסד". מוכרחים אנו לראות את דבריו המדהימים של רבי שמשון רפאל הירש (עמוד תנג): "נוצר חסד לאלפים - ישפיע את ברכת החסד והאהבה לא לבד על מי שראוי לאהבתו, אלא יברך את הטוב במיטב הברכות, בעשותו אותו למקור הברכות לאלף דור ולנצח נצחים. כי לא תראה ההשגחה האלוהית את בני האדם ואת העמים בבחינת תופעה אינדיבידואלית של כל פרט ופרט בימי חייו בלבד, אלא בצירוף כל בני הדור ובצירוף כל הדורות יחד, וברכת שמים על אדם אחד ועל עם אחד לא תהא מידתה לפי מידת הפרט ומידת הזמן, כי את כל מלוא מידת האהבה, שהטוב יתברך מן השמים, יוכל לשער רק מי שיהיה מסוגל לחשב את כל הברכה, שהשגחת השם תצמיח מתוך חיי הצדיק ושאיפותיו לטובת כל בני דורו, ובייחוד לטובת בניו ובני בניו עד לאלף דור.
יש וזרע הברכה שבחיי הצדיק סמוי מן העין ושרוי באפלה כשורש הזה שבמעבה האדמה, וכציץ הזה שטרם הוציא את פרחו, והנה בחיי הבנים ובני הבנים תצא הברכה לאור העולם במשנה הכוח. מה ערך לה להנאת האדם ממלוא ברכת האושר שיזכה בה בחייו, כנגד הרגעת אושרו בידיעתו שחייו הם שורש וציץ לעתידם המבורך של דורי דורותיו לנצח נצחים. ויש לומר, שדווקא החזון הזה של הנהגת השם, אותו צירוף של הנצח האין סופי עם הוויתו החולפת של אדם אחד ומעשיו בימי חלדו הקצרים, דווקא החזון הזה פקח את עיני משה לראות ולהבין את דרכי השם, שכן הוא עשוי, יותר מכל דבר אחר, ללמדנו לדון על דרכי השם במידת הענווה, כי לא ניתן לעיננו אלא לראות את ההווה בגבולות הצרים של הזמן והמקום".
סוד גדול גילתה לנו התורה.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן