קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
א' חשון התשע"ח
Smaller Default Larger

נק' חיבור- לרדת שוליים

אחד הדברים המבטאים היטב את ההבדל המהותי בין בני אדם לבעלי חיים הם הבגדים. בני אדם לובשים בגדים, ואילו בעלי חיים אינם לובשים בגדים.
נכון שישנם כאלו המלבישים את חיות המחמד שלהם במיטב המלבושים, ואף קמו עבורם חנויות בגדי אופנה, אולם יתכן שבגדים אלו נועדו בעיקר עבור בעליהם ופחות עבור בעלי החיים עצמם.
כיצד הבגדים מבטאים את ההבדל שבין בני אדם לבעלי חיים?
הבגד מסמל את "יכולת הכיסוי" של השכל על הגוף. כלומר: בין הגוף והשכל שורר מתח תמידי - הגוף נמשך לעניינים רבים שהשכל מנסה להימנע מהם, והשכל מנסה להטיל מרות על הגוף אולם לא תמיד הגוף מציית להוראותיו. הבגדים מזכירים ואומרים לאדם: יש לך יכולת לכסות ולרסן את כוחות גופך. יש לך זכות בחירה בין טוב לרע. הבגד החיצוני מבטא את המעלה הפנימית
המיוחדת שהמין האנושי זכה לה – מעלת הכוח השכלי על פני הדחף הגופני.
לעומת האדם, ניצבים להם בעלי החיים ללא מלבוש על גופם, משום שכוחות הגוף מקיפים את כל ישותם. אין להם מערכת מוסרית מודעת המסוגלת לכסות ולהקיף את טבעי גופם.
בשנים קודמות הרחבנו רבות בנושא הבגדים, וראינו את הקשר בין בגד לבגידה, בין לבוש לבושה, בין מעיל למעילה, אולם לא נחזור על הדברים.
פרשת "תצווה" ממשיכה לעסוק בענייני בניית המשכן, והיא מתמקדת בעיקר בבגדי הכהונה – בגדים מיוחדים שהכהנים לבשו בעת עבודתם במשכן.
כל מצווה הכתובה בתורה, גם אם בלתי אפשרי לקיימה היום באופן מעשי (בעקבות חורבן בית המקדש וכדומה), הרעיון והמוסר העומדים מאחורי המצווה רלוונטיים ואקטואליים לנצח. גם ביחס לבגדי הכהונה התורה מדגישה את נצחיותם: "חֻקַּת עוֹלָם, לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו" (שמות כח, מג).
צורתם המדויקת של בגדי הכהונה ואופן עשייתם, מקבילים לעולמו הרוחני של האדם וכפי שהרחבנו על כך בפרשת תרומה בקשר לכלי המשכן. התלמוד כותב: "מה קרבנות מכפרים, אף בגדי כהונה מכפרים" (ערכין טז ע"א).
נעמיק מעט ונראה מה אנחנו יכולים ללמוד מהבגדים. התורה כותבת על בגדי הכהונה: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כח, ב). מה הפירוש "לכבוד ולתפארת"? הרמב"ן מביא שני הסברים: א. "שייראה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים... כי אלה הבגדים לבושי מלכות הם כדמותם ילבשו המלכים בזמן התורה". כלומר, "לכבוד ולתפארת" הכוונה לכבוד הכהן, שהבגדים יפארו ויכבדו את הכהן, כפי שמקובל היום שבגדים מפארים את האדם.
הסבר נוסף כותב הרמב"ן: "לכבוד השם השוכן בתוכם". כלומר, הבגדים הללו הם לכבוד הקדוש ברוך הוא. כיצד הבגדים מפארים את הקדוש ברוך הוא? תפקידם העיקרי של הבגדים הוא לכסות את האדם, אולם הלבוש מסוגל גם לעשות את ההיפך - לפאר את פנימיות האדם ולחשוף אותה דרך הבלטת אזורים מסוימים.
אחד מברכות השחר שיהודי אומר מידי בוקר הוא: "ברוך אתה השם... אוזר ישראל בגבורה". "אזור" פירושו חגורת מותניים. המותניים והחגורה מבדילים בין פלג גוף עליון לפלג גוף תחתון. בפלג גוף עליון נמצאים האברים החשובים, ביניהם אברי "הרוח" – השכל והלב.
בפלג הגוף התחתון נמצאים האברים החומריים והיותר שפלים.
הייחודיות של עם ישראל אלו המותניים והחגורה, ובמילים אחרות – כושר ההבחנה בין החומר לבין הרוח, בין הגוף לבין הנשמה. הגבורה האמתית היא "איזהו גיבור הכובש את יצרו". כאשר אדם מצליח להשאיר את המוח, הלב והרצונות מעל ליצריו החומריים – הוא הגיבור. הוא השלם.
ניתן דוגמא גם מעולם החול: שופטים בבית משפט עוטים על גופם גלימות. מדוע? הגלימה אמורה לטשטש מעט את ההבדל בין שני חלקי הגוף, ולתת תחושה שהשופט אדם נעלה יותר, בכך שהחלק העליון, כלומר המוח והלב, שולט גם על החלק התחתון, והוא אכן דן דין אמת ומשפט צדק, ללא שיקולים אנוכיים ואגואיסטים.
ישנם בגדים המדגישים את השלילה. דוגמא: חיילים, בפרט בעת העתיקה, נהגו ללבוש נעליים גבוהות או מגפים מגושמות, וזאת כדי להבליט את הדורסנות ולהטיל מורא על העם.
נשוב לבגדי הכהן הגדול: נעקוב ונראה, שבגדי הכהן הגדול הבליטו בעיקר את האברים הנעלים יותר: את המצח (באמצעות הציץ שעליו נכתב "קודש להשם"), שמבטא את המוח והשכל. את החזה (באמצעות החושן), שמבטא את הלב והרצונות, ואת הכתפיים (באמצעות אבני החן) המבטאות את האחריות המוטלת על כתפיו.
אם כן, בגדי הכהן הגדול בהחלט מפארים את הקדוש ברוך הוא, על ידי שהכהן לובש בגדים שחושפים את פנימיותו ומזכירים לו כל הזמן את תפקידו הנעלה המוטל עליו.
אחד התפקידים שהוטלו על הכהן הוא להזכיר את בני ישראל לטובה לפני השם. ביחס לחושן המשפט שאהרן נשא על חזהו התורה כותבת: "לְזִכָּרֹן לִפְנֵי השם תָּמִיד" (שמות כח, כט) – "שיזכור השם זכותם ויפקוד את בניהם לשלום בזכותם" (ספורנו).
בשלוש מקומות בבגדי הכהן הגדול הוזכרו בני ישראל: א. בחושן המשפט. ב. באבני זיכרון על כתפיו. ג. בשולי המעיל. יש לכך משמעות עמוקה ואקטואלית לכולנו.
המקום הבולט ביותר שבו הוזכרו בני ישראל היה בחושן המשפט. חושן המשפט היה עשוי מבד רקום מחוטים יקרים של זהב, תכלת וארגמן, שני ושש. צורתו הייתה ריבוע, ושובצו בו בתוך משבצות של זהב שנים עשר אבנים יקרות, עליהן היו חרוטים שמות השבטים.
בתוך החושן היה מונח "האורים ותומים". האורים ותומים היה קלף, עליו רשום שם השם המפורש, דבר שגרם (מבחינה רוחנית) לאותיות שעל גבי החושן לנצנץ ולהאיר.
כשהכהן הגדול לא היה יכול לענות על שאלות מסוימות בכוחות עצמו, הוא היה שואל את האורים ותומים. המענה מאת השם היה מופיע באופן ניסי באמצעות נצנוץ האותיות שעל גבי האבנים (רש"י).
המקום השני שבני ישראל הוזכרו בבגדי הכהן הוא בכתפיים, באמצעות אבני זיכרון. בכל כתף הוזכרו שישה שבטים – "שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית" כְּתוֹלְדֹתָם... וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי השם עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן" (כח, י).
המקום השלישי שאמנם השמות לא היו מוזכרים בו מפורש, אולם הוא היה מכוון כנגד בני ישראל, הוא בפעמונים והרימונים שהיו בשולי המעיל וכפי שנראה מיד.
משמעות העניין היא כך: עם ישראל מורכב מפסיפס אנושי מדהים, בו אין אחד דומה לחברו. שמות בני ישראל שהוזכרו בחושן שעל לב הכהן, מבטאים את אלה שליבם מלא באהבת השם, את אותם אלו שמחוברים ל'אורים ותומים' והשואלים מלפני השם תורה ומצוות. השמות המוזכרים על החושן מסמלים את הצדיקים שבעם.
השמות המוזכרים על כתפי הכהן, שישה בכתף זו ושישה בכתף זו, מבטאים את הבינונים שבעם ישראל, אשר דרגתם פחותה יותר מאשר אלו הצמודים לאורים ותומים המורים את דבר השם.
למטה למטה, על שולי המעיל סביב, יש פעמון ורימון פעמון ורימון. אהרן מזכיר לכל מי שבשוליים ש'עמך כולם צדיקים', שאצל כנסת ישראל, "כפלח הרימון רקתך" (שיר השירים) – "אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון".
חכמים כותבים, ששבעים ושניים רימונים ופעמונים נתלו בשולי המעיל סביב, כמניין שמו המפורש של הקדוש ברוך הוא, שם בן 72 אותיות. לא בזיכרון הלב ולא בזיכרון הכתפיים מצוי שמו המפורש, אלא דווקא למטה מרשרשים הפעמונים ומשמיעים את קולם בכל פעם שבא אהרן אל הקודש פנימה. רק במעיל כתוב שאם חלילה לא יישמע הקול – ימות הכהן: "ונשמע קולו בבואו אל הקודש ולא ימות".
אם פעמוני הכהן אינם משמיעים קול העבודה פסולה! פעמון אחד מקולקל שאינו משמיע קולו – אין עבודה. משום שתפקידו של הכהן הוא להזכיר לכל אחד מהו ומיהו, גם אם הוא בשולי השוליים. הכהן אינו יכול להיכנס אל הקודש, לפעול ולעבוד, אם הוא מזניח ולא מדגיש את ייחודיותו של הפשוט שבעם, ולא מלמד זכות על כל אדם ואדם מישראל.
מכאן אלינו: האם אנו זוכרים שאנו עשויים מאבני שוהם ואבני מילואים? האם אנחנו לא שוכחים להזכיר לילדינו שאם קול פעמוניהם לא יישמע, משהו בפסיפס של עם ישראל יהיה חסר?
נראה רעיון מדהים נוסף ביחס למעיל.
המעיל הוא הבגד הגדול ביותר שלבש הכהן. לא רק גודלו הפיזי, המשתרך לכל ארכו של הכהן, אלא גם מצד שמו ומהותו – "מעיל" מלשון מעל, עליון. ישנו פרט ייחודי במעיל, שלא קיים בשום דבר שנעשה מבדים במשכן. כל כלי המשכן העשויים מבדים - הפרוכת, המסך, האפוד והחושן, עשויים משילוב של חוטים – תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש. לעומת זאת, המעיל הוא 'כליל תכלת'. משפתו העליונה ועד לכפות רגליו של הכהן - הכל תכלת.
מה משמעות התכלת, שמחוטיה עשוי המעיל כולו? התכלת היא היכולת שלנו לראות את המכלול. "כליל תכלת". נסביר: לפני שהעולם נחלק ליבשה ולמים - ביום השלישי לבריאה, הכל היה מים ושמים. הצבע של העולם כולו, כשהיה עשוי כמכלול אחד טרם היפרדותו - היה תכלת.
אולם על מנת שצבע המים והשמיים יהיה תכלת נדרש דבר נוסף - אדם. אדם שיראה את האופק, שיראה את הכל כמכלול. אם ניקח ים או מים בידיים, האם נראה תכלת? ממש לא. המים שקופים. האם השמיים הם באמת תכלת? וודאי שלא. אבל כשמסתכלים לאופק והכל מאוחד, כשאני לא מנסה למשש ו'לכמת' את המכלול לפרטים מופרדים – רק אז נוצר התכלת לעין האדם.
במעיל ישנה אזהרה ייחודית רק לו, שכל כך מתאימה לדברינו – "לֹא יִקָּרֵעַ".
בתכלת הכל חייב להיות מכלול אחדותי, ללא קרעים. מעיל התכלת הדומה לרקיע מלמד אותנו להסתכל בחיים על המכלול.
מה כוונת הדברים? חכמים אומרים, שתפקידו של המעיל הוא לכפר על עוון לשון הרע. לשון הרע מתאפשר רק בהיעדר תכלת, בהיעדר ראיית המכלול.
בהיעדר התכלת יש מקום לרע לשלח את לשונו. מעיל התכלת שעוטה את הכהן הגדול - בא ומכפר על העוון הזה. לשון הרע נובע מרצון של אדם לרומם את עצמו באמצעות דריסה על השני. כשאדם רואה את המכלול, והוא לא מסתכל על העולם דרך חור המנעול, הוא מבין טוב יותר את הזולת, את עצמו, ובעיקר את הנהגת השם.
קולות הפעמונים והרימונים הנשמעים בכל עת שבא אהרן אל הקודש, מזכירים לנו שאפילו הפשוטים שבעם הם עולם ומלואו, וחלילה לנו מלדבר לשון הרע אפילו על פעמון אחד.
כל כך הרבה פעמים אנו שואלים שאלות על הנהגת השם בעולם. אולי כדאי לנו להתחיל ללבוש מעיל תכלת?

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן