הענג שבנגע

קטגוריה: פרשת תזריע מצורע
נכתב על ידי הרב משה שינפלד - נפש יהודי
כניסות: 2617

״אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים״ (ויקרא יג׳, ב׳).


פרשתנו מרחיבה רבות בעניין נגע הצרעת.
"על שבעה דברים נגעים באים" – כך כותב התלמוד במסכת ערכין (דף טז'), אולם ישנן שלוש סיבות עיקריות ומרכזיות שגורמות לצרעת, הלא הם לשון הרע, גסות הרוח (גאווה והתנשאות) וצרות עין/ חמדת הממון. הכלי יקר (פסוק ב') מוצא רמז נפלא לשלוש גורמים אלו בפסוק המופיע בתהלים – "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית, גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל" (מזמור קא'), "מלשני בסתר" – זהו מספר לשון הרע, "גבה עיניים" זהו בעל גאווה, "ורחב לבב" זהו צר העין וחומד הממון, עליהם כותב דוד המלך, שהשם כביכול "לא יכול" להסתדר איתם...
התורה כותבת, שיש שלושה סוגים של צרעת העור – "שאת, ספחת, בהרת". שלושת סוגי צרעת אלו, הם כנגד שלוש הסיבות שהזכרנו – גאווה, לשון הרע וחמדת הממון, מי שכותב את הדברים הוא הכלי יקר. "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת" – "שאת" מלשון התנשאות וגאווה. אדם שהוא בעל גאווה לוקה בצרעת מסוג "שאת".
"או ספחת" – "ספחת" מלשון נספח וטפל. בסוג צרעת זה לוקה חומד הממון, משום שהממון לא נהיה חלק מעצם האדם, אלא טפל אליו וחיצוני לו, וזאת בשונה ממעלות רוחניות כמו מידות טובות, חכמה וגבורה שהם נחקקות באישיותו של האדם. לכן האדם צר העין וחומד הממון נענש בסוג צרעת של "ספחת", שנספחת ונטפלת אל האדם...
"או בהרת" - "בהרת" מלשון בהירות ולובן. צרעת זו באה על מספר לשון הרע שרוצה להשפיל ולהלבין את פני חברו.
מי שנגוע באחד משלוש מידות לא טובות אלו, תקנתו היא "והובא אל הכוהן", מדוע דווקא אל הכוהן? משום שאהרון הכהן "הצטיין" בשלוש מידות טובות – בענווה, בהסתפקות במועט ובאהבת שלום, שהם ההפך הגמור של אותם מידות רעות שהזכרנו.
אהרון הכהן הצטיין במידת הענווה, כפי שכותב התלמוד (מסכת חולין דף פט') – "גדול מה שנאמר במשה ואהרון יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב 'ואנכי עפר ואפר', ובמשה ואהרון כתיב 'ונחנו מה'". זאת אומרת, אהרון אמר על עצמו מרוב ענוותנותו "ונחנו מה"...
אהרון היה גם מסתפק במועט, שהרי הכוהנים הורגלו במידה זו משום שהם לא קבלו חלק ונחלה בארץ ישראל, וכל חלקם היה מה שהם קבלו מהקורבנות ומהתרומות והמעשרות. לכן הם היו שלמים במידת ההסתפקות במועט.
הדבר השלישי – השלום. אהרון, כידוע, היה אוהב שלום ורודף שלום (אבות פרק א').
לכן, יבא המצורע, אשר נגוע במידות הללו, אל אהרון וזרעו אשר מצטיינים דווקא באותם תכונות.
רבי שמשון רפאל הירש מוסיף (סוף פרשת תזריע), שבכל עניין המצורע אנו רואים שהתורה מייחסת חשיבות גם לעולמו הפנימי של האדם - גם על הדברים שהם מחוץ לסמכות בית הדין. זאת אומרת, בית הדין אחראי על תקינותה של החברה מצד גזל, גנבה, נזיקין וכדומה, אולם אין בסמכותו ובאפשרותו לאכוף מידות פנימיות כמו גאווה, לשון הרע וצרות עין. כאן בפרשת הנגעים אנו
רואים את השגחתו הפרטית של בורא עולם על אותו עולם פנימי, משום שהוא חפץ שהשלום והאהבה ישררו בין בניו...