הסוס כמשל

קטגוריה: פרשת תזריע מצורע
נכתב על ידי הרב משה שינפלד - נפש יהודי
כניסות: 2488

״וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת, בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים״ (ויקרא יג׳, מז׳).


ישנם שלוש מקומות בהם נגע הצרעת עלול להופיע – בעור האדם (הרחבנו על סוג זה במשהו טוב לסעודה ראשונה), בבגדו ובביתו.
"נגעי בגדים והבתים בלי ספק שאינן באין מצד הטבע, כי אין בהם דם וליחות המסבבים העיפוש או כל חולי וכל מכה, ועל כורחך אתה צריך לומר שבאים בדרך נס על צד העונש, וזה בנין אב גם על נגעי הגוף שהם חוץ לטבע על צד העונש" (לשון הכלי יקר ויקרא יג', מז').
ישנם כמה רמות בנגעי הבגדים, פעמים הנגע חמור ללא אפשרות טהרה, בכזה סוג נגע חייבים לשרוף את הבגד באש – "ושרף את הבגד... כי צרעת ממארת היא באש תישרף" (ויקרא יג', נב'), פעמים צריך לקרוע את הנגע מהבגד – "וקרע אותו מן הבגד" (ויקרא יג', נו'), ופעמים מספיק לכבס את הבגד במים – "וכובס שנית וטהר" (ויקרא יג', נח').
הכלי יקר כותב, שנגע הבגד בא בדרך כלל כתוצאה מגסות רוח והתנשאות, משום שדרך העולם להתהדר ולהתכבד במלבושי כבוד, לכן, אדם שמתגאה יתר על המידה לוקה בבגדיו אשר מבטאים ומשקפים את כבודו. זו גם הסיבה שדין הבגד הנגוע בשריפה, משום שכך טבע האש, לעלות למעלה כאותו מתגאה אשר מסתכל על כולם "מלמעלה", ואם הנגע קל יותר, דין הבגד בכיבוס במים, משום שמים מסמלים ענווה, שהרי הם תמיד זולגים ממקום גבוה למקום נמוך...
מעניין, שהמילה "מצורע" מזכירה את המילים "מוציא רע", לא לחינם הדבר, שהרי הצרעת מוציאה "ופורסת" לעין כול את פנימיותו הלא כל כך טובה של המצורע, אם זה מחמת לשון הרע, שהמספר חשף את תכונותיו השליליות של נשוא הסיפור ודרך הצרעת המספר נחשף לעין כל, ואם זה מצד שהצרעת חושפת את אישיותו המתנשאת וצרת העין...
כשמעיינים בשלושה סוגי צרעות אלו – צרעת העור, הבגד והבית, רואים דבר מאוד מעניין. לשלושתם יש מכנה משותף זהה – כולם משמשים בתור כיסוי. עור האדם משמש כיסוי לבשר, הבגד מכסה את הגוף, והבית מכסה את האדם ממטר, מחמה ונותן לו פרטיות... הרעיון הזה מבטא את מה שהזכרנו, כיוון שהמצורע חשף את חברו וסיפר עליו לשון הרע, הצרעת חושפת את פנימיותו שלו – שהרי תכונותיו השליליות חסויות ומוסתרות - והוא נענש באותם בדברים שמכסים אותו... להשלמת העניין, אביא בפניכם רעיון מאוד יפה שאיני זוכר את מקורו. מי שמזדמן לחוות סוסים, יכול לראות תופעה מעניינת. הסוס, לפני שהוא שותה מנהר או שלולית הוא בועט ברגליו במים ורק לאחר מכן הוא שותה. מדוע? משום שכשהוא מתקרב אל המים לשתות, דמותו נשקפת אליו במים והוא חושש שהנה עוד סוס בא לשתות מהמים שלו. כיוון שהסוס מתנגד לכך נחרצות, הוא בועט ברגליו בפרצופו של הסוס השני וכך הדמות מיטשטשת במים והסוס שותה לרוויה... כשחושבים על זה, מי מפסיד מהבעיטה? הסוס עצמו, שהרי בגלל הבעיטה המים נהיו עכורים יותר, שהרי העפר והפסולת שהיו בקרקעית התערבו עם המים...
יש בזה מוסר השכל חשוב מאוד עבורנו. כולנו "שותים מהמים", אולם פעמים רבות אנחנו מנסים למנוע מחברינו לשתות מאותה השוקת ממנה אנו שותים ואנו צרי עין כלפיהם. עלינו לדעת שהיהדות אומרת ש"אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימה" (תלמוד בבלי, יומא לח'), מה שאלוקים גזר זה מה שיהיה ואל לנו להצטער בהצלחת השני, הוא לא לוקח מאיתנו שום דבר...
בואו לא נהיה כאותו סוס שמעכיר לעצמו את המים...