קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
ז' חשון התשפ"א
Smaller Default Larger

משב רוח

״יִפְקֹד יְהוָה אֱהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, אִישׁ עַל הָעֵדָה״ (במדבר כז׳, טז׳).


משה פונה בתפילה לאלוקים שימנה מנהיג לעם ישראל. בתפילתו מכנה משה את אלוקים "אלוקי הרוחות" – "יפקוד השם אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה". ביטוי זה הוא נדיר מאוד (פעם נוספת הוא מופיע אצל קורח "אלוקי הרוחות לכל בשר" – במדבר טז', כב'). מדוע אם כן בחר משה בתואר מסוים זה, דווקא בתפילה בה הוא מבקש על מנהיג לעם ישראל?
רש"י כותב את פשט הדברים: "אלוקי הרוחות – למה נאמר? אמר לפניו, ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה. מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו" (מדרש תנחומא). משה מבקש מנהיג שיצליח "להלוך" עם רוחו של כל אחד ואחד, וזה כוונתו בתואר "אלוקי הרוחות" – שהרי רק הבורא מכיר את רוחו של כל אחד, וממילא רק הוא יכול להתאים מנהיג שיצליח "להסתדר" עם כלל העם.
ישנו הסבר נוסף, מיוחד מאוד (שמעתי מהרב משה חיים לאו, בשם אחד מתלמידי הבעל שם טוב).
התלמוד במסכת גיטין (דף לא' ע"ב), מספר על שני אמוראים – רב הונא ורב חסדא, שישבו במקום מסוים ועבר בסמוך אליהם אדם בשם "גניבא". גניבא היה אדם שנוי במחלוקת. וזאת למה? משום שמצד אחד היה בעל ידיעות רבות ותלמיד חכם עצום, אולם מצד שני, בענייני בין אדם לחברו היה לקוי מאוד, תמיד היה בעל מריבה ובעל מחלוקת. אמר אמורא אחד לחברו, הבה נכבד את גניבא ונקום מפניו, שהרי תלמיד חכם הוא, אמר לו חברו, למה שנקום ונכבד אדם בעל מריבה ומחלוקת?
עוד הם דנים האם לכבדו או לא, קרב גניבא אליהם ושאלם אודות מה הם מדברים. ענו לו שהם עוסקים בענייני רוחות. כשגניבא שמע שבזה הם עוסקים, החל לומר להם דברי תורה עמוקים בענייני רוחות.
מה הייתה כוונתם כשאמרו לו שהם עוסקים ברוחות?
המשנה במסכת אבות (פרק ג') אומרת כך: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו". פירוש, אדם צריך להיות נוח למקום – לאלוקים, ונוח לבריות – לבני אדם. אלו שני צדדים של משוואה אחת. אם הבריות לא אוהבים את האדם ואין דעתם נוחה הימנו, אזי גם לאלוקים "לא נוח" מהאדם, ואם האדם אהוב על הבריות ומעשיו ראויים אזי הוא אהוב גם על אלוקים.
נמצאנו למדים שיש שני סוגי רוחות – רוח המקום ורוח הבריות.
כששני האמוראים ראו את גניבא, הם אכן דנו בנושא הרוחות, שהרי הם הסתפקו האם לקום מפני אדם שנוי במחלוקת - שבחלק של "רוח המקום" הוא ראוי, שהרי הוא תלמיד חכם ויודע ספר, אולם בחלק של "רוח הבריות" הוא אינו ראוי, שהרי הוא בעל מחלוקת. אם כן האמוראים אכן עסקו בנושא "הרוחות" - במקרה שקיים קונפליקט בין רוח המקום לרוח הבריות.
לכן, כשמשה מתפלל על מנהיג, הוא פונה לאלוקים בתואר "אלוקי הרוחות", "רוחות" לשון רבים. משה רוצה להבטיח לעדתו מנהיג שישלב בתכונותיו את שני המרכיבים הללו, שהן רוח המקום והן רוח הבריות יהיו נוחה ממנו...

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן