קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
י"ג סיון התש"פ
Smaller Default Larger

מושג מהפרשה - להשקיט את הגלים

על התמודדיות וניסיונות

אחד השערים המפורסמים ביותר שהיו בבית המקדש, היה זה "שער ניקנור". שער ניקנור היה השער העיקרי והמפורסם ביותר מבין שבעת שערי הכניסה לבית המקדש (משנה מסכת מידות, פרק א). מיהו ניקנור?
ניקנור היה יהודי שנידב שתי דלתות נחושת, שתשמשנה שער לבית המקדש. גובה הדלתות היה כעשרה מטרים, ורוחבן כשנים וחצי מטרים, והן נקבעו בצידה המזרחי של העזרה. השער נקרא "שער ניקנור", על שמו.
המשנה מדגישה (פרק ב משנה ג), שכל דלתות העזרה היו מצופים זהב, חוץ משער ניקנור, שנשאר "אותנטי" - נחושת.
התלמוד (יומא לח ע"א) מביא סיפור מעניין אודות דלתות אלו, נעיין בדברים ונראה כיצד מעשייה "היסטורית" זו אקטואלית לחיינו – כאן ועכשיו. "כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזרתו, עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלו (מלחי הספינה) אחת מהן והטילוה לים (כדי להקל על הספינה), ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה (ניקנור "כרך" את עצמו בדלת ואחז בה בחוזקה), אמר להם: הטילוני עמה! מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו, הייתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה". חז"ל מלמדים אותנו, שהסיפור של ניקנור הוא בעצם סיפור החיים של כולנו.
ניקנור שט בים בתוך ספינה, ונחשולי המים איימו להטביעו.
ידועים דברי הגר"א בפירושו לספר יונה, שהעולם הזה משול לים, גוף האדם משול לספינה, וסערות המים משולות לניסיונות וקשיי העולם הזה. כולנו "שוחים" ב"ים" החיים, ולא פעם מתרחשת בים סערה חזקה, עד שנחשולי המים מאיימים להטביענו. לכל אדם יש בתוך הים נתיב משלו, והוא שט בו בספינתו הפרטית.
היעב"ץ (בהגהותיו על תלמוד זה), וכן ה"בן איש חי" (בספרו "בן יהוידע" על תלמוד זה), מדקדקים בלשון התלמוד "עמד עליו נחשול שבים להטביעו", שעיקר מטרת הסערה היה בעבור ניקנור בהשגחה פרטית מיוחדת, כדי לנסות ולבחון אותו האם ימסור את נפשו על הצלת הדלתות או לא.
ניקנור היה מטרת הסער. כפי שהתלמוד מספר, מלחי הספינה רצו להשליך לים גם את הדלת השנייה, אולם ניקנור "התעקש" והיה נחרץ בדעתו – אם אתם משליכים גם את הדלת השנייה, השליכו אותי עמה. מיד כשניקנור אמר את דבריו – "מיד נח הים מזעפו".
כבר יש לנו לקח גדול ועצום ביחס לכל הניסיונות העומדים לכל אדם תדיר בדרכו, בפרט הנסיונות הקשורים לאמונה בבורא. כל ניסיונות החיים נעשים בהשגחה פרטית מהבורא הטוב, והדרך הטובה והמועילה ביותר לסלק את הניסיון ולהרגיע את הגלים, הוא להחליט למסור את הנפש ולקבוע במחשבה – אני לא אכשל! אני לא אטבע! אני לא אחטא למרות הכל! ברגע שאדם מצליח לקבל על עצמו החלטה זו, הניסיון יתפוגג ויעלם, כפי שהים נרגע לניקנור ברגע שהוא קיבל את ההחלטה האמיצה. עלינו לדעת, שהבורא לא מביא על האדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. כל מטרת הניסיון היא לנסות את האדם ולתת לו אפשרות להתרומם מעלה מעלה על ידי שיעמוד בניסיון. לכן, ברגע שאדם קיבל על עצמו קבלה אמתית שלא להיכשל באמונתו, הניסיון השיג את מטרתו ושוב אין סיבה שהים ימשיך לסעור. הנה, הבורא הטיל בים סערה מיוחדת עבור ניקנור, וגם לאחר שניקנור נתן רשות להטביע דלת אחת, הסערה המשיכה במלוא עוזה והניסיון לא פסק. רק משעה שניקנור החליט למסור את נפשו ואמר למלחים "הטילוני עמה", מיד נח הים מזעפו (ה"בן יהוידע" שם מביא רמז, שהמילה "נחשול" מורכבת מהמילים "לו – נחש". "נחש" זהו הנחש הקדמוני/ היצר הרע המפתה את האדם. "לו נחש" הכוונה, שהנחש פונה אל כל אחד ואחד ב"התאמה אישית". ניתן לעיין שם בדבריו).
כשבורא עולם – בוחן כליות ולב - רואה שהאדם מקבל על עצמו קבלה אמתית לעמוד איתן באמונתו למרות כל הניסיונות, החלטה זו ממגרת את הניסיונות. דברים אלו מופיעים בפרשתנו: "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ השם אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ, לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָי אִם לֹא" (דברים ח, ב), "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, השם אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ (ה).
ישנו מסר נוסף: התלמוד מדגיש, שרק לאחר שהים נח מזעפו, ניקנור הצטער על הדלת השנייה. מדוע רק עכשיו הוא הצטער? וכי הוא לא הצטער עליה מיד כשהיא הושלכה לים? התשובה היא, אחרי שניקנור ראה, שכאשר הוא מביע נכונות למסור נפש עבור מצווה, הניסיון מיד פוסק, הוא הצטער מדוע הוא לא החליט למסור נפש כבר בהתחלה, לפני שהשליכו את הדלת השנייה, וכך הוא לא היה מפסיד אותה.
נשוב לאנלוגיה לחיים: כל אדם מכיר את התחושה הזו - אחרי שאדם נכשל בניסיון, יש לו טעם מר בפה. לעומת זאת, אחרי שאדם כן מצליח לעמוד בגבורה בניסיון, הוא מרגיש את הטעם המתוק וההרגשה העילאית הנגרמת כתוצאה מהעמידה בניסיון, ואז הוא "אוכל את עצמו" מדוע הוא לא התגבר על עצמו גם בניסיונות הקודמים. הוא מרגיש פספוס על ה"דלתות ששקעו במצולות"...
ניתן להוסיף נדבך נוסף (ראיתי בספר "דברות צבי" על התלמוד שם): בפרשות "תרומה" ו"תצווה", הרחבנו רבות בדברי המלבי"ם על פרשות אלו, שהמשכן וכליו מכוונים כנגד האדם והעולם (דבריו מבוססים על מדרש תנחומא פרשת פקודי אות ג. וכך כתוב בספר "נפש החיים" שער א פרק ד בהגה"ה, ובספר הכוזרי מאמר שני פרק כו).
על פי הדברים הללו, האנלוגיה של דלתות ושערי העזרה שהביא ניקנור, היא האדם ו"שעריו". לכל אדם יש "שערים", דרכם הוא קולט את המציאות – שער השמיעה, הראיה, המישוש, הריח והטעם. עיקר מלחמת האדם עם יצרו הוא בשערים – בכניסה אל תחום הגוף והתודעה. הנחשול שבים איים להטביע את הדלתות, את השערים. יצר הרע מנסה את האדם, והוא תמיד רוגש כים ומעמיד נחשולים וגלים כדי להטביע אותו. אולם יצר הרע יודע, שכל עוד האדם נותן שוטרים בפתחיו, הרי נמנעת הכניסה בעדו. אם אדם עוצם את עיניו מראות ברע, ואוטם את אוזניו משמוע דברי מרמה, הרי הוא מעמיד שומרים בכניסה, המונעים את היצר הרע מלהשפיע עליו. עיקר המלחמה היא בשערים. ואכן, בהתחלה ניקנור "נשבר", והוא הסכים להשליך שער אחד. אולם בסוף הגמרא מספרת, שכאשר הקדוש ברוך ראה את גודל צערו, הוא עשה עבורו נס, והדלת שהושלכה בצבצה מהים בשערי יפו. זהו חיזק גדול לאדם. גם אם אדם נפל ונכשל, וגלי הים הטביעו "דלת" אחת מדלתות גופו, על ידי שאדם עושה תשובה ומתוודה על מעשיו, בכוח התשובה להחזיר דלתות למקומן. אדם מסוגל לשוב אל נקודת המוצא, ולשוב להיות אדם שלם ומוגן.
מדהים לראות שוב ושוב, כיצד מעשיה "היסטורית" מלפני למעלה מאלפיים שנה, אקטואלית לכל רגע מחיינו – כאן ועכשיו. דווקא עכשיו, לקראת חודש אלול, עלינו לזכור דברים אלו. נחזיק מעמד בסערות החיים, ונשמור בשמירה מיוחדת את שערי גופינו לבל ישקעו במצולות. כשבורא עולם יראה שאנו איתנים בדעתנו ובאמונתנו למרות נחשולי החיים, הוא מיד ישקיט את הים.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן