קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
י"ג סיון התש"פ
Smaller Default Larger

בקצרה - לא על הלחם לבדו

מאז שהתינוק בן כמה חודשים, הוא מתחיל לאכול לחם. אדם מסוגל לאכול לחם שלוש פעמים ביום לאורך כל חייו, ולעולם לא ימאס לו, וזאת בשונה מיתר המאכלים, אותם אדם אינו מסוגל לאכול מדי יום. לחם הוא מוצר "בסיסי" לקיום האדם. מתברר, שיש ללחם מרכיב נוסף, שספק אם ניתן לגלותו במעבדה תזונתית. משה רבינו מזכיר בתוך נאום הפרידה שלו מבני ישראל, את עניין המן שאכלו בני ישראל במדבר. משה אומר, שמטרת המן הייתה - "לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי השם יִחְיֶה הָאָדָם" (דברים ח, ג).
בפשט הדברים הכוונה, שהמן לימד את בני ישראל, שמה שמחיה אותם, הוא לא רק הלחם המלחים ומחבר בין הגוף לנשמה, אלא פי השם ורצונו, זה מה שמחזיק ומחיה אותם.
אולם יש עומק נוסף לפסוק מרתק זה, כותב את הדברים ה'באר משה' על פסוק זה.אדם מורכב מחומר ורוח, גוף ונשמה. הגוף והנשמה כרוכים ותלויים זה בזה, כך שאדם צריך להזין את שניהם. כלומר, המן היה מזון רוחני, ובכל אופן הוא הצליח להזין את גופם של בני ישראל. כשם שכך היה במן, כך הוא במזון הגשמי שאדם אוכל. שהרי המזון שקיים בבריאה, נברא על "פי השם", על ידי דיבורו של הבורא "ויאמר אלוקים תוצא הארץ" וכן בשאר הברואים. אותו דיבור של הבורא שנמצא במזון, זהו החלק הרוחני שמזין את החלק הרוחני שבאדם. זו הסיבה שכל פעם שאדם אוכל, הוא צריך לברך ברכה על האוכל, ורק אחר כך הוא יכול לאכול. משום שאמירת הברכה מפי האדם, "מעוררת" את האמירה של הבורא שנמצאת בתוך האוכל, וכך האדם מזין את שני חלקיו - גופו ונשמתו.
המדרש (ילקוט שמעוני, תהלים לד) על הפסוק "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב השם" (תהלים לד) כותב כך: "אמר הקדוש ברוך הוא, הוי מקיים כל המצוות שנתתי לך בתורה. אם אכלת מפירות הארץ או מן האילן – הוי מברך עליהן, שאם אכלת ולא ברכת, אתה גוזל את הפירות ואת האילן ואת הארץ ולמי שהוא מגדלן, ואם אכל אדם וברך – הוא ממליך לבוראן. זהו טעמו וראו כי טוב השם". על ידי הברכה, יש לאדם אפשרות לטעום ממש את טובו של השם, לכל טעם ברכה משלו ולכל פרי התבוננות משלו. כך שכשאדם אוכל פרי או דבר מאכל אחר, חוץ מהעובדה שהוא מזין את גופו החומרי, הוא מזין גם את נשמתו והוא מחזק את האמונה בבורא יתברך.
הפרשן "זית רענן" (הוא המגן אברהם) על המדרש שם מוסיף: "כל המצוות – פירוש, אם ברכת על כל דבר, כאילו אתה מקיים כל מצוות". מדוע? משום שכשאדם מברך הוא מחדיר וממחיש לעצמו את מציאות השם והוא "מכניס" את הבורא לכל פינה מחייו. רעיון הברכה מובא אף הוא בפרשתנו. התורה כותבת: "מָה השם אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ". התלמוד (מנחות מג ע"ב) כותב כך: "רבי מאיר אומר, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר 'ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך'", מוסיף רש"י: "מה השם אלוקיך – קרי ביה מאה", זאת אומרת, המילה "מה" מזכירה את המילה "מאה". לאמור: "מה, השם אלוקיך שואל מעמך" – אלוקים רוצה את ה"מה" – את המאה. על ידי אמירת מאה ברכות שחכמים תיקנו לנו, ניתן להגיע ליראת שמים. מובן שהכוונה לאמירת ברכות בכוונה וברצינות, ולא למלמול שלהן מן השפה ולחוץ.
ואכן, אדם מסוגל לברך מאה ברכות בכל יום. כעת נעשה חשבון, אם אדם מברך מאה ברכות בכל יום, זה יוצא 36,500 ברכות בשנה. בלתי ניתן לשער את התועלת המרובה שיכולה לצמוח לאדם באמירת 36,500 ברכות בשנה, כשהוא אומר אותם בכוונה ובמתינות.
הברכות הם הפתרון לנקודה שהתורה מעלה: "פֶּ ן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ, וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ, וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת השם אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח, יב). השפע של הפירות והרכוש עלולים להוביל את האדם לידי זחיחות דעת, לכן מבקש מאתנו הבורא, לברך ולהודות לו על כל דבר ודבר, וכך זוכרים אנו את הבורא יתברך ואת טובו.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן