קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
ל' תשרי התשע"ח
Smaller Default Larger

אני או עני

תושבי ארץ ישראל, זוכים להתברך מפי הכהנים מדי יום בתפילת שחרית (ובחוץ לארץ רק בחגים) בברכתהכהניםהידועה: "יְבָרֶכְךָ השם וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר השם פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא השם פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו, כו).

הציווי על הכהנים לברך את העם מופיע בפרשתנו: "וְשָׂמוּאֶתשְׁמִיעַלבְּנֵייִשְׂרָאֵל,וַאֲנִיאֲבָרְכֵם".

לדעה אחת המובאת ברש"י,"ואני אברכם" הכוונה את עם ישראל, וכפי שכותב רש"י בשם התלמוד: "ואני אברכם לישראל ואסכים עם הכהנים".

מדוע דווקא הכהנים, משרתי העם בבית המקדש, הם אלו שזוכים לברך את עם ישראל? מדוע הבורא קבע, שהברכה לעם ישראל תעבורדווקא דרך הכהנים?

כדי להבין את העניין, נתבונן מעט בעניין מעלת מידת הנתינה, ולשם כך נפתח בשאלה:

ישנן בתורה מצוות רבות הקשורות לתחום הנתינה, כמו צדקה, חסד ועוד. במבט ראשון, עיקר מטרתן של מצוות אלו הוא המקבל. כלומר, בורא עולם ברא בעולמו בני אדם רבים, חלקם עשירים וחלקם עניים, חלקם במצב טוב וחלקם במצב פחות טוב, והוא מצווה את כל מי שביכולתו, לדאוג לרווחת הזולת, לספק את צרכיו ולגרום לכך שלא יחסר לו מאומה. אם כן, לכאורה, מטרתן העיקרית של כל המצוות הקשורות לנתינה היא המקבל.

האמנם? ננסה לבדוק ונראה, שאולי המקבל הוא לא המטרה העיקרית. 

ישנה שאלה מפורסמת, שבמבט ראשון עלולה להישמע תמוהה מעט:

כיצד מצוות צדקה הולכת "שלובת זרוע" עם מצוות האמונה בבורא? הרי האמונה היהודית היא,שהקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו בדקדוק רבובשלימות מופלאה,וכל אדם מקבל את צרכיו ואת הכלים הראויים לו בהתאם לתפקידו האישי בעולמו, ללא שום "טעות" חלילה.כשאדם נמצא במצב של עוני (שלא מבחירתו כמובן), אין ספק שיד הבורא עושה זאת, ולהיפך, כשאדם נמצא במצב של עושר, יד הבורא עושה זאת. אם כן, כאשר אדם נותן צדקה לעני והוא משנה את מצבו, הוא לכאורה "משבש" לבורא את התכניות. למה עלינו לתת צדקה לעני, הרי ברור הדבר שבורא עולם רצה שאדם פלוני יתמודד עם מצב של עוני, הלא כן?

שאלה מעין זו מופיעה בתלמוד (בבא בתרא, י ע"א):"שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלוהיכם אוהב עניים הוא,מפני מה אינו מפרנסם?", כוונתו, הרי ברור שאלוקים מסוגל לזון ולפרנס את כולם, ואם הוא בחר שלא לפרנס את כולם, כנראה שיש לכך מטרה, מדוע אם כן הוא מצווה בתורתו שבני אדם "יתערבו" בהחלטתו וכן יתנו צדקה? 

רבי עקיבא ענה לו:"כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהינום".

כדי להבין את תשובתו של רבי עקיבא, נצטט ויכוח נוסף שהיה בינו לבין טורנוסרופוס (מובא במדרש תנחומא, תחילת פרשת תזריע): 

"שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא,איזה מעשים נאים,של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם?", כלומר, מי יוצר יצירות נאות יותר, בורא עולם או אדם בשר ודם?"אמר לו (רבי עקיבא):של בשר ודם נאים" – אדם מייצר יצירות נאות יותר מאשר בורא עולם. "אמר לו טורנוסרופוס הרשע: הרי השמים והארץ,יכול אתה לעשות כהם (כמוהם)?" – הבט ביפי הבריאה, האם אדם יכול ליצור יצירה מופלאה שכזו?"אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויים בבני אדם". רבי עקיבא הבין היטב שטורנוסרופוס חותר לכיוון מסוים, והוא אמר לו לא לדון על מעשים שהם מחוץ לשליטת האדם, כבריאת שמים וארץ, אלא על מעשים שהם כן ביכולות בני האדם. 

"אמר לו (טורנוסרופוס):למה אתם מולים?", מדוע אתם מקיימים את מצוות ברית מילה? הרי בורא עולם ברא את התינוק במצב לא מהול, בעצם העובדה שאתם מלים את בניכם ומשנים את הטבע, אתם מצהירים שמעשי בני אדם נאים יותר."אמר לו (רבי עקיבא): אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך,מעשי בשר ודם הם נאים משל הקדוש ברוך הוא".

רבי עקיבא ביקש להמחיש את דבריו ולחזק את טענתו, והוא ביקש שיביאו בפניו שיבולים ודברי מאפה. הוא הציג את שניהם בפני טורנוסרופוס ואמר לו – הבט, מה נאה יותר, שיבולים או עוגה? כשם שמבין הנך שמוטל על בני אדם להפוך את השיבולים מחומר גלם לראויים למאכל אדם, שהרי כך מנהג העולם – בני אדם יוצרים יצירות מחומרי הגלם הקיימים בעולם, כך עלינו למול את התינוק ולתקן את הבריאה.

"אמר לו טורנוסרופוס:הואיל הוא (אלוקים) חפץ במילה, למה אינו יוצא מהול ממעי אמו? מדוע באמת התינוק אינו יוצא מהול מרחם אמו?"אמר לו רבי עקיבא: ולמה שורר ויוצא בו, לא תחתוך אמו שוררו?" כלומר, מדוע התינוק יוצא כשחבל הטבור מחובר לאמו?כשם שיש לחתוך את חבל הטבור, כלומר, התינוק אינו יוצא מרחם אמו במצב מושלם ועל האדם "להתערב" במעשי הבורא, כך על האדם למול את בנו."ולמה אינו יוצא מהול? לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את המצוות, אלא כדי לצרף בהן". "לצרף" מלשון צירוף וזיכוך. מטרת כל המצוות – לצרף ולזכך את האדם.

שני הוויכוחים שהזכרנו זהים הם. גם ביחס למצוות צדקה וגם ביחס למצוות ברית מילה, טענתו של טורנוסרופוס היא, שהמציאות הטבעית הנתונה משקפת את רצון הבורא ואל לנו לשנותה, ואילו טענת רבי עקיבא היא, שתפקידו של עם ישראל ככלל ושל האדם כפרט,לתקן ו"לשנות" את העולם לאור הציוויים של הבורא.

אולם הנקודה המרכזית היא, שעיקר השינוי צריך להיעשות באדם הפועל, ולא באובייקט הנפעל, וכפי שאומר רבי עקיבא: "כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהינום", "כדי לצרף בהן".

נסביר:

אדם פועל בשני מישורים– גשמי ורוחני, ובמילים אחרות: גוף ונשמה. שני המישורים מקבילים אחד לשני, אולם יש ביניהם קונפליקט תמידי.הגוף הגשמי רוצה בעיקר לקחת, והנשמה רוצה תמיד לתת.

הגוף היה "בולע" את כל הגלקסיה, לו רק היה מסוגל לכך. מה שמונע ממנו מלעשות זאת הן שתי סיבות: א. הגוף מוגבל ביכולת הקיבולת שלו. ב. יש אנשים נוספים שיש להם שאיפות ממש דומות לשלו.הנה,קין והבל היו שני יורשים יחידים בעולם, וקין רצח את הבל כי לא הספיק לו חצי גלובוס.

השאיפה ללקיחה היא שאיפה עצומת ממדים, ומציאות זו באה לידי ביטוי בסיפור מדהים המופיע בתלמוד, אודות אלכסנדר מוקדון (מסכת תמיד, דף לא):

אלכסנדר מוקדון חי חיים קצרים, שלושים ושלוש שנה בלבד, אך הוא הצליח בתקופה קצרה זו להקים אימפריה שחלשה על שטחים עצומים מהמערב עד המזרח.אלכסנדר היה תלמידו של אריסטו, והוא נתפס כאדם משכיל, מעבר לעובדת היותו מצביא וגיבור.

במהלך מסע הכיבוש האגדי שלו, הוא הגיע לשערי גן עדן. אלכסנדר ניסה לעבור את  השערים, אולםהםהיו נעולים בפניו.אלכסנדר לא היה רגיל שיש משהו נעול בפניו, אולם נאמר לו "זֶה הַשַּׁעַר להשם, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ" (תהלים קיח). אתה אמנם כובש גדול, אבל צדיק אתה לא, ואינך יכול לעבור בשערים המובילים לגן עדן. אלכסנדר מוקדון הצטער על כך, והוא ביקש משומרי השערים שלכל הפחות יתנו לו מזכרת מגן עדן. שומרי גן העדן נעתרו לבקשתו והביאו לו מתנה עין של אדם.

כהוכחה ליקרות המתנה, הוציאו לו מאזניים, כשעל כף אחת הניחו את אותה עין, ועל הכף השנייה הניחו את כל הנאות העולם ואת כל הכסף והזהב, ולהפתעתו - העין הכריעה את הכף. לשאלתו, הוסבר לו, שעינו של אדם לעולם לא תהיה שביעה,תמיד היא תרצה עוד ועוד, כך שהעין תמיד תהיה כבדה יותר מכל העושר שבעולם.

מחזה זה עורר אצל אלכסנדר מוקדון מחשבות, והוא שאל מתי העין כן תהיה שביעה?נתנו לו חול, ואמרו לו לפזר אותו על העין. מידכשעשה כן, נטתה הכף לצד השני. לשאלתו מה פשר החול, הוסבר לו, שרק כאשר אדם מסיים את חייו ומכסים אותו בעפר, רק אז הוא מפסיק את הרדיפה אחר הרכוש והעין הופכת ל"שביעה".

דיו רב נשפך על משמעות מעשה זה, ניקח ממנו תובנה אחת: 

סיפורו של אלכסנדר הוא סיפור חייו של כל אדם באשר הוא.

אלכסנדר כבש את העולם כולו ולא היה חסר לו מאומה.הוא חשב שהנה, עוד מעט ואני מגיע לגן עדן וכך אוכל להפסיק את מרוץ החיים המטורף ולשבת בנחת. אולם התברר לו ששעריגן עדן עדיין נעולים בפניו. אדם טועה לחשוב, שהוא יגיע ל"גן עדן" בזה העולם, כאשר הוא ישיג את המיליון הראשון. אולם המציאות טופחת על פניו ולאכזבתו מתברר לו, שלמרות שהוא השיג את המיליון הראשון, והוא חשב שאוטוטו הוא מגיע לגן עדן והוא יחיה את חייו בשלווה, השערים נעולים, והוא ממשיך במרוץ למיליון השני.

מתי אדם יפסיק את המרוץ חסר התוחלת הזה? כשישימו לו חול בעיניים, בקבר.כל עוד שהנשמה  נמצאת בתוך גוף, היא לא מסוגלת להגיע לגן עדן.

כזה הוא האדם. שואף לקחת. במצב כזה דלתות גן עדן תמיד יהיו נעולות בפניו. שערי גן עדן ייפתחו כאשר הוא יתחיל לתת. 

עבודת האדם בעולמו היא לתרגל את הגוף במידת הנתינה.

רבי עקיבא אמר לאותו רשע, שעיקר מטרת מצוות הצדקה הוא כדי שדרכה נינצל אנו מדינה של גיהינום וניכנס אל גן עדן גם כאן – עלי אדמות. מצוות הצדקה עוזרת לנו לתרגל את עצמינו לצאת ממצב של גיהינום שמשמעו שקיעה בחומר ולקיחה אינסופית, ולהיכנס אל תוך עולם של רוח, עולםהנתינה.

עיקר מעלת הנתינה הוא לא עבור העני, שיהיה לו מה לאכול, אלא עבור האני, שהאני הנותן יתפתח ויתקדם בתוך עולם הנתינה.

שבט הכהונה עסוק בעיקר בלשאת את העם, לשרתו ולהקריב עבורו קרבנות. דווקא הם, שעסוקים כל חייהם בנתינה, זוכים שהברכה לעם ישראל תעבור דרכם.

כי מי שנושא את האחר, הוא בעצם נושא ומרומם את עצמו, וממילא בכוחו לברך את העם כולו. 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן