קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
י"ד סיון התשע"ט
Smaller Default Larger

שבעת גווני הקשת

המבול תם. נח ומשפחתו יוצאים מן התיבה אל העולם החרב, ומוטלת עליהם המשימה להתחיל את האנושות מחדש – ולהפוך אותה לטובה יותר, אנושית יותר.
מיד בצאתם מן התיבה, הקריב נח קרבן לאלוקים, ובזכות הקרבן אלוקים הבטיח שיותר הוא לא יוריד מבול לעולם. אלוקים מחזק את הבטחתו ונותן עליה אות וסימן: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּול, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהים: זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם – אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. וְהָיְתה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ" (בראשית ט, יא-יז).
נשים לב שאלוקים אומר: "את קשתי נתתי בענן" – "נתתי" בלשון עבר. שהרי תופעת הקשת היא תופעה טבעית לגמרי. הקשת מופיעה כתוצאה משבירה, נפיצה והחזרה של קרני אור השמש, לאחר שהאור נתקל בדרכו במקום בו נמצאות טיפות מים רבות. הבורא אומר, שהחל מהיום והלאה, אותה תופעה טבעית של הקשת, תשמש כסימן וכאות על כך שאני לא יביא שוב מבול לעולם (רמב"ן).
דוגמא לדבר ניתן לראות אצל אברהם אבינו, שהבורא הראה לו את הכוכבים ואמר לו "כה יהיה זרעך" (בראשית טו, ה). הכוכבים קיימים עוד מששת ימי בראשית, אולם החל מהיום הם הפכו לסימן עבור אברהם. וכן ביחס למחזוריות הירח. הירח מתחדש מדי חודש בחודשו עוד מימי בראשית, אולם החל מזמן מסוים הוא הפך לאות ההתחדשות של בני ישראל – "החודש הזה לכם ראש חודשים" (שמות יב, ב). גם הקשת הייתה מאז ומתמיד, אך עתה היא הפכה לאות ברית בין הבורא לבין האדם (ניתן לעיין במהר"ל 'באר הגולה' עמוד קו, המרחיב בעניין).
מהו הקשר – שבוודאי קיים - בין הקשת לברית? מדוע הבורא בחר דווקא בקשת, שהיא זו שתישא בגאון את אות הברית?
בפשטות, הקשת היא הפוכה. כלומר, בורא עולם הופך את הקשת ומציב את החלק הקמור כלפיו ואת הרגלים כלפי מטה, זאת בשונה מאדם הנלחם - שרגלי הקשת מופנות כלפי הלוחם, והחלק הקמור כלפי הנלחם (רמב"ן). "הקשת היא אות של שלום, תמו חיצים משמים" (רש"ר הירש). הקשת גם נראית כמקשרת בין שמים לארץ, הבורא מצדו נותן את חצי העיגול, ועל בני אדם להשלימו.
רבי שמשון רפאל הירש מוסיף רעיון נפלא. ריבוי גווני הקשת – החל מהגוון האדום הקרוב אל אור השמש, ועד הצבע הסגול הנמצא בחלק הפנימי של הקשת והרחוק מן האור - כולם יחידה אחת. אלוקים פורש את סוכת שלומו ומזריח את אורו לכל "גווני" האדם, החל מהצדיקים הקרובים אליו ועד אחרון הרחוקים.
הקשת ארוגה מאור ומים. הקשת מופיעה בדרך כלל כאשר שורר ערפל, כשהאור מתגלה בעיצומו של הענן. ענן וערפל זהו ביטוי להסתרת השם, אולם הקשת מוכיחה, שאפילו בזמני הסתרה – האור מופיע וזורח. לא רק שהבורא מאיר גם בזמני הסתרה, אלא יותר מכך, כגודל ההסתרה כך עוצמת הבנייה. כשאדם בונה את עצמו מתוך הקושי ומתוך הערפל, אזי הבנייה היא מושלמת. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא נוח בעצמו.הבורא מעיד על נח – "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתיו", "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה". ממנו הושתת העולם בשנית. והנה, דווקא נח, עליו הטיל הבורא את מלאכת האכלת כל בעלי החיים בתיבה. נחשוב על הסיטואציה – נח במשך כל תקופת המבול (שנה שלימה) מאכיל את בעלי החיים, כל חיה והמזון שלה, כל בעל חי ושעת הארוחה שלו. רש"י על הפסוק: "וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (ז, כג) כותב: "גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו". רש"י מתמקד על המילה "אך" הנשמעת כזעקת כאב.אחד המעשים הממחישים את רגישותו של נח כלפי סביבתו, הוא במעשה השבת היונה אל התיבה. (כותב את הדברים הנצי"ב בספרו 'העמק דבר'). לאחר שנח שלח בפעם הראשונה את היונה והיא לא מצאה מנוח לכף רגלה, נכתב בתורה: "וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה" (ח,ט). היונה לא שבה ממש אל נח, אלא הייתה בסמוך לתיבה, ונח שלח את ידו והביא אותה אליו. מדוע היונה לא נכנס בעצמה אל התיבה כפי שנכנסה בפעם השנייה כשעלה הזית היה בפיה?
היונה רגילה בשליחויות – "לא היה מה בפיה להשיב, כמו שהייתה מלומדת. כסבורה, שלא יניח אדוניה להשיבה ריקם, על כן עמדה בצדי התיבה ולא שבה למקומה עד שנח חמל עליה ואחזה ביד עד שתנוח מעייפותה. ובא ללמדך – שכך ראוי לנהוג עם שליח כושל שלא הביא דבר תשובה מסיבה שאינו חייב בה, שמכל מקום ראוי לחמול עליו כמו שמנהג לעשות עם שליח שהחזיר שליחות לבעלים". מדהים. אין ספק, שלאלוקים לא חסרות דרכים להזין את בעלי החיים אשר בתיבה. בל נשכח, שעצם העובדה שהתיבה הצליחה להכיל את כל מיני בעלי החיים, זהו נס אחד גדול, והבורא יכול היה לעשות נס עם המזון שלהם, אולם בכל אופן בורא עולם הטיל את המלאכה על נח. "ציווהו שיתעסק ויעזור אותם הוא בכניסתם לתיבה, וישתדל בהם שיחיו כאשר ישתדל בנפשו" (רמב"ן ו, יט).
וכי לנח היה זמן מיותר לדברים מעין אלו? וכי לא ראוי שצדיק בסדר גודל כזה יהיה ליבו פנוי לעבודה רוחנית? האם לא היה כדאי להכניס לתיבה צוות פועלים שיטפלו בבעלי החיים וכך נח יהיה פנוי לעבודת השם?
זהו סוד הבריאה. דווקא מתוך "טיפול בבעלי חיים" אפשר לגדול! כשם שמכרות זהב נמצאים ברפש, כך אדם מסוגל לגדול דווקא מתוך הקשיים ומתוך פסולת בעלי החיים.
זהו סודה של הקשת – האור המרהיב ביותר, האור בעל שבעת הגוונים, מופיע אך ורק במקום שיש ערפל.
בכל פעם שעוטף אותנו ענן, נזכור את שני העניינים הללו. מצד אחד – עיקר הגדילה היא דווקא מתוך הערפל, ומצד שני - האור המרהיב ביותר, נמצא בתוך הערפל...

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן