קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
י"ז ניסן התשע"ט
Smaller Default Larger

מן הארץ ההוא יצא אשור

״מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר, וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת-כָּלַח״ (בראשית י׳, יא׳).


חשבתם פעם מדוע העולם נקרא "עולם"?
נכון, "עולם" מלשון "העלם", העולם מעלים. את מי? את סיבתו...
אחת הדוגמאות המפורסמות לעובדה שאלוקים מעלים ומסתיר את עצמו מאחורי מעטה העולם היא נמרוד. נמרוד היה נינו של נח, הוא היה גיבור גדול שהגיע לכס המלוכה בארץ שנער והוא ניצל את מעמדו הרם בכדי להמריד את כל העולם נגד אלוקים.
נמרוד אכן הצליח להשפיע על אנשים רבים, והתורה מציינת שאדם בשם "אשור" יצא מהארץ ההיא ובנה לעצמו עיר חדשה בשם נינוה.
אם התורה מציינת שאשור בנה לעצמו עיר חדשה, כנראה שיש סיבה לדבר, מסר אקטואלי.
נעיין בדבריו של רש"י. "כיוון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד ומורדים במקום (באלוקים) לבנות המגדל, יצא מתוכם". פירוש, אשור פחד שבניו יסחפו אחרי נמרוד והחליט לבנות לעצמו ולבניו עיר חדשה כדי שהוא ומשפחתו לא יושפעו מהשקפותיו השליליות של נמרוד.
נו, יפה, מגיע לאשור צל"ש.
אם חשבנו שהסיפור נגמר כאן – טעינו...
הבה נראה אילו השלכות "מרחיקות לכת" קרו כתוצאה ממעשה "פעוט" זה.
מתי קרה הסיפור של אשור? בערך בשנת אלפיים לבריאת העולם. הבה נקפוץ כמה מאות שנים קדימה אל אנשי נינוה. התנ"ך בספר יונה מתאר שאנשי נינוה השחיתו את דרכם ונגזר על נינוה שתיהפך. הקדוש ברוך הוא ריחם על נינוה ושלח אליה את יונה הנביא להזהיר את אנשיה שישובו מדרכיהם הרעים וייטיבו את דרכם – אחרת "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת"... ואכן, אנשי נינוה שבו בתשובה ונצלו מהגזירה.
ידידיי, מדוע זכו אנשי נינוה שאלוקים שלח להם מסר כל כך גלוי ובפרט שאנשיה אינם היו יהודים?
לאור מה שאמרנו השאלה אינה שאלה. מי בנה את נינוה? – אשור! אלוקים חפץ להציל את אנשי נינוה משום שהוא זכר את זכות מייסדה – אשור - שבנה את העיר לכבודו של אלוקים, למען לא יושפעו הוא ובניו מהמרידה של נמרוד...
ומכאן למסר – אין פעולה שנעלמת, בפרט אם הפעולה נעשית לכבודו של אלוקים...
מסופר על שתי נשים צדקניות שבמשך עשרות שנים כתתו רגליהן בין שבילי העיירה בכדי לאסוף מצרכים לכבוד שבת עבור עניי העיירה.
העשייה המשותפת קשרה את נפשן של זו בזו והן סכמו ביניהן שמי שתיפטר ראשונה מהעולם תבוא אל חברתה בחלום ותספר לה "מה קורה שם למעלה...".
לאחר שמלאו ימיה של אחת מהן, היא באה אל חברתה בחלום כפי שהבטיחה, ואמרה לה כך: "אין לי רשות לגלות לך מה אני רואה כאן. אני יכולה לומר לך דבר אחד. את זוכרת שבאחד מהימים הגשומים כיתתנו רגלנו אל עבר ביתו של אחד הנדיבים והוא לא היה בביתו, התאכזבנו מאוד. לפתע בדרכנו חזור ראיתיו, הרמתי את ידי ואמרתי לך – הנה הוא – שם, בפינת הרחוב...".
"נו, אני זוכרת", אמרה לה חברתה...
"דעי לך, שאלוקים "רשם" שאני הרמתי את היד. גם על פעולה "קטנה" זו קבלתי שכר...".
הבה נזכור זאת, כל פעולה שאדם פועל לכבוד שמיים רשמת לנצח...
אמנם העולם נקרא עולם, אבל שום פעולה אינה נעלמת...

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן