קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
י"ד סיון התשע"ט
Smaller Default Larger

וישלח את העורב

״וַיְשַׁלַּח אֶת-הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ״ (בראשית ח׳, ז׳).


זהו. המבול פסק מלרדת, וכמויות המים האדירות שמחו את כל היקום אשר על פני האדמה החלו אט אט לשקוע. כעבור ארבעים יום נח מצליח לפתוח את חלון התיבה כדי לדעת מה מצב המים והאם האדמה מתחילה להיראות. לשם כך הוא שולח את העורב, אם העורב לא יחזור – כך חשב נח – סימן שמצא פיסת אדמה...
מדוע הטיל נח את השליחות המסוכנת דווקא על העורב ולא על הדוכיפת או התוכי? הרי היו בתיבה את כל סוגי העופות שקיימים ביקום?
מתברר שלנח הייתה תכנית מאוד מסודרת, חכמים במדרש (בראשית רבה, לג') מגלים לנו אותה. נח תכנן לשלוח את העורב ולא להשיבו לתיבה. מובן שהיו לנח כמה סיבות למהלך זה. אחת הסיבות הייתה שנח אמר לעצמו, העורב אינו בעל חיים חיובי, הוא אכזרי ושקרן בטבעו (תלמוד בבלי עירובין דף כב', גיטין דף מה'), מה טעם יש בקיומו של עוף זה? חשב נח, אשלח אותו מהתיבה ולא אשיב אותו...
[ניתן לעיין בפירושו הנפלא של האור החיים הקדוש על פסוק זה, שמביא את דברי התלמוד (סנהדרין דף קח') שם מובא נימוק נוסף על כך, שהעורב לא נשא בצער העולם כמו שאר החיות.]
כשאלוקים ראה שנח לא רוצה להחזיר את העורב אמר לו "קבלו, שעתיד העולם להצטרך לו. אימתי? "עד יבשת המים מעל הארץ", עתיד צדיק אחד לעמוד וליבש את העולם ואני מצריכו לו. זהו שנאמר "והעורבים מביאים לו (לאליהו הנביא) לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב" (מלכים א', יז').
אגב, הרעיון מרומז במילים "עד יבשת" – "יבשת" אותיות "תשבי" שהוא כידוע אליהו הנביא (פירוש הרא"ש לתורה).
במילים אחרות, העורב באופן כללי אכן לא ראוי לחיות, שיקול הדעת של נח היה נכון. אולם אלוקים אומר, שווה לי לקיים את מין העורבים ולו רק מכיוון שבעוד 3000 שנה מיועד לו תפקיד חשוב – לכלכל את אליהו הנביא... (חשוב להדגיש, וודאי שאלוקים יכול היה לכלכל את אליהו בכל דרך אחרת ולאו דווקא דרך העורבים, אולם העורב נבחר למטרה זו, כי יש לימוד מהותי שלומדים דרכו, ניתן לעיין שם בפרשנים המרחיבים בעניין).
לאור ידיעה זו נבין מעשה שמובא בתלמוד.
התלמוד (מסכת בבא בתרא דף ח') מספר שהייתה שנת בצורת קשה, ורבי – שהיה עשיר גדול – פתח את אוצרותיו והודיע שכל מי שהוא בעל מקרא משנה וגמרא מוזמנים לבא ולאכול משולחנו. נכנס אל רבי אדם בשם יונתן בן עמרם ואמר לו, אמנם איני נמנה על בעלי המקרא, אבל בבקשה ממך "פרנסני ככלב וכעורב", פירוש – כמו שאלוקים מספק את צרכיהם של הכלב והעורב, כך תפרנס אותי בבקשה... ורבי אכן פרנס אותו ובסוף פרנס גם את כולם.
מדוע יונתן בן עמרם אמר לרבי דווקא "פרנסני ככלב וכעורב" ולא אמר "פרנסני כחתולה וכצפרדע" או ככול בעל חי אחר?
בספר "באר משה" (רבי משה יחיאל אפשטיין - האדמו"ר מאוז'רוב – נפטר בשנת 1971 ) מובא רעיון נפלא.
כשאדם צריך ישועה ואין בידו מספיק זכויות עצמיות, הוא יכול לתפעל זכות אבות או זכות בנים. לעורב היה קיום לא בזכות עצמו אלא מחמת "זכות בנים", כמבואר, שכשנח לא רצה להשיב את העורב, אמר לו אלוקים תשיב אותו כי אני צריך את "בניו" שיכלכלו את אליהו.
לכלב יש זכות אבות. היכן? התורה מצווה אותנו שאם יהיה בידנו בשר טריפה שאסור לאוכלו "לכלב תשליכון אותו" (שמות כב'). מדוע זכה דווקא הכלב ליחס מועדף זה?
רש"י מביא את דברי חכמים במדרש: "למדך הכתוב שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, שנאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" (שמות יא', ז'), אמר הקדוש ברוך הוא – תנו לו שכרו".
זאת אומרת, הכלב זוכה לדורי דורות למנת בשר עסיסית בגלל שהסבא של הסבא שלו במצרים היה ממושמע ולא נבח על בני ישראל...
נמצאנו למדים שהעורב התקיים בזכות בנים, והכלב מקבל שכר בזכות אבות. בא יונתן בן עמרם לרבי ואומר לו, גם אם אין לי זכות עצמית, פרנסני לפחות כמו כלב - אולי יש לי זכות אבות, וגם אם אין לי זכות אבות, פרנסני לפחות כמו עורב – מי יודע אילו צאצאים יהיו לי...

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן