קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
ז' כסלו התש"פ
Smaller Default Larger

משקל עודף

״לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ, אֶבֶן וָאָבֶן: גְּדוֹלָה, וּקְטַנָּה. לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ, אֵיפָה וְאֵיפָה: גְּדוֹלָה, וּקְטַנָּה. אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ--לְמַעַן, יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.״ (דברים כה, יג-טו).


בסוף הפרשה, כותבת התורה על איסור הונאה במידות ומשקולות, ועל כך שצריך להקפיד על דיוק ואמינות המאזניים והמשקולות, לעשות מסחר הוגן, וחלילה לא לרמות במידה ובמשקל. מעניין, שלא נאסר רק השימוש בפועל במשקל לא מדויק, אלא נאסר גם עצם החזקת כלי משקל לא מדויקים גם אם לא נעשה בהם שימוש, וכפי שכותבת התורה: "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה" (תלמוד בבלי, בבא בתרא פט ע"ב).
מיד לאחר מצווה זו, כותבת התורה מצווה נוספת ואחרונה לפרשה זו – מצוות זכירת מלחמת עמלק. כזכור, עמלק היה העם הראשון שהיעז להלחם בעם ישראל לאחר שיצאו ממצרים, ועם ישראל נצחו באותה מלחמה – "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב" (שמות יז, יג). וכך כותבת התורה: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוקים... תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח" (דברים כה, יז-יט).
הזכרנו פעמים רבות, שמצוות התורה כתובות בסדר מאוד מסוים, וכשיש שתי מצוות או פרשות סמוכות אחת לחברתה, יש ביניהם קשר מהותי. אם כך, מה פשר הסמיכות בין איסור רמאות והונאה במידות ומשקולות, לבין מצוות זכירת מלחמת עמלק?
רש"י שואל את השאלה, ומביא את דברי חכמים במדרש – "אם שקרת במידות ובמשקולות, הווי דואג מגירוי האויב". כלומר, רמאות במידות ובמשקולות עלולה לגרום לכך שהאויב יבוא להילחם בעם ישראל, זה פשר הסמיכות בין שתי הפרשות.
במחשבה שנייה, דברי רש"י טעונים הסבר. עמלק הרי נלחם עם בני ישראל בתקופת שהותם במדבר סיני. באותה תקופה בני ישראל לא עסקו במסחר ובמכירה של מזון וכדומה, שהרי הקדוש ברוך הוא סיפק כל צרכיהם במדבר ולא חיסר מהם דבר! אוכל ירד להם מן השמים, מים היה מבארה של מרים כך שעל פניו לא היו "ביזנס" במדבר. כיצד אם כן ניתן לומר שהאויב בא בעקבות הונאה ורמאות במסחר, והדוגמא שהתורה נותנת היא עמלק, הרי לכאורה ברור, שעמלק לא בא בעקבות הונאה ורמאות, שהרי לא היה מסחר, וגם אם היה הוא וודאי לא היה נפוץ?
הנצי"ב מוולאז'ין בספרו "העמק דבר" (פסוק יז) שואל שאלה זו, וכדרכו, נותן מבט עומק לכל העניין.
ישנה אימרה המופיעה בתלמוד (בבא בתרא פח ע"ב) - "קשה עונשן של מידות, יותר מעונשן של עריות". כלומר, העונש על רמאות במסחר במידות ומשקולות, קשה יותר מעונשן של עריות. שתי שאלות צריכות להישאל על אימרה זו. א. במה התייחד איסור משקולות יותר מאיסור גניבה "סטנדרטי", שדווקא עליו נאמר שהוא חמור יותר מעריות? ב. כיצד ניתן להשוות בין שני איסורים אלו, הרי גילוי עריות הוא אחד משלוש עברות חמורות, עליהם נאמר 'ייהרג ואל יעבור'?
ביאור העניין הוא כך. לצערנו, כל בני האדם 'נופלים' פה ושם בחטא ועוון כזה או אחר. ישנם שלושה גורמים עיקריים המביאים את האדם לידי חטא. א. העדר אמונה בבורא ובתורתו. ב. התגברות התאווה. ג. התגברות הכעס/ קנאה ועוד מידות שליליות. שלוש עברות חמורות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - עליהן נאמר ייהרג ואל יעבור, מייצגות את הקודקוד והפסגה של כל אחד מהגורמים לחטא אותם הזכרנו.
"הפסגה" של העדר אמונה היא עבודה זרה. "הפסגה" של התגברות תאווה הוא גילוי עריות ו"הפסגה" של התגברות הכעס היא שפיכות דמים. כל שאר העוונות "מקוטלגים" ומוצאים את מקומם תחת אחד משלוש גורמים אלו. למשל, אדם המחלל את השבת מחמת דאגה לפרנסה, הדבר יכול לנבוע או מחיסרון אמונה בהשם שהוא זן ומפרנס לכול, או מתאווה יתירה לממון ולהנאות. וכן על זה הדרך כל שאר העוונות.
כותב הנצי"ב, שהעבירה החמורה ביותר מתוך שלושת העברות היא עבודה זרה – "והנה הגרוע בשלשה עוונות הללו הוא עבודה זרה, באשר נוגע לאמונה וגם רחוק מן התשובה... באשר חסרון אמונה קשה לתשובה וגם נוגע לכבודו יתברך שמו". חסרון באמונה זהו העוון החמור ביותר. כיוון שכך נשוב למשקולות.
ישנם שני סוגי גניבות. סוג גניבה אחד נובע מתוך מקום של תאווה לרכוש ואי שליטה על יצר הממון. גניבה מסוג זה נכנסת תחת הקטגוריה של תאווה שפסגתה עריות. סוג גניבה שני, הוא גניבה ורמאות במידות ומשקולות. זהו סוג גניבה שלא נובע מתאוות יתר ומחוסר שליטה עצמית, שהרי הגניבה נעשית באופן מתוכנן, שקול ומבוקר, באופן שיטתי ומחושב, מתוך "הדחקה" של השגחת הבורא, שהרי הגונב מרמה את עצמו שכביכול אף אחד לא רואה את מעשיו, וכך כותב הנצי"ב: העושה משקולות שקר, אינו מדרך התאווה אלא חסרון אמונה בהשם הזן ומפרנס בהשגחה פרטית לפי מעשיו, והרי זה מגדר עבודה זרה".
כיוון שגניבה מסוג זה נובעת ושייכת לקטגוריה של חסרון אמונה, היא חמורה יותר מאיסור עריות משום שחסרון אמונה חמור יותר מעריות שמקורן בתאווה. לכן "קשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות", משום שעריות מקורן מתאווה, ומידות ומשקלות מקורן מחיסרון אמונה. נכון שרמאות במשקולות רחוקה מראש הפירמידה – עבודה זרה, אבל עדיין היא חמורה יותר מעריות, משום שהיא קשורה לחסרון באמונה.
כעת נבין את הסמיכות בין פרשת משקולות לפרשת מלחמת עמלק.
מדוע נענשו ישראל שעמלק נלחם בהם? התורה עצמה כותבת את הסיבה - לעם ישראל היה חיסרון מסוים באמונה, לפי דרגתם, כמובן. וכפי שכותבת התורה: "על נסותם את השם לאמור, היש השם בקרבנו אם אין", ומיד "ויבא עמלק" (שמות יז, ז-ח). בני ישראל ידעו והכירו במציאותו של אלוקים, אך הם ניסו ו"בדקו" אותו ביחס להשגחתו הפרטית המדוקדקת עם כל יחיד ויחיד, ובעקבות חסרון אמונה זה, הם נענשו שעמלק נלחם בהם.
גם רמאות במשקולות, הנובעת מחסרון באמונה עלולה להביא עליהם אויב, כאותו עמלק שבא מחמת עוון זה.
כעת מבינים אנו היטב את פשר הסמיכות בין שני פרשיות אלו.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן