קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
י"ד סיון התשע"ט
Smaller Default Larger

עלה קטן שלי

״וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם, וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף. וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן, וְא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם״ (ויקרא כו׳, לו׳ – לז׳).


פרשת בחקותי עוסקת בין היתר בברכות ובשפע שיקבלו בני ישראל אם ילכו בחוקות התורה, וחלילה בהפכן, אם לא ילכו בחוקות התורה.
אחד התרחישים שהתורה מציינת, שעלול להיות אם בני ישראל לא ישמעו בקול הבורא הוא – "ורדף אותם קול עלה נדף, ונסו מנוסת חרב ואין רודף". זאת אומרת, בני ישראל יהיו כל כך מפוחדים מפני אויבים, שאפילו קולו של עלה קטן שנידף ברוח וניגר על פני האדמה, "יקפיץ" אותם מחשש שאולי אלו אויבים הבאים להצר להם, ולאחר המנוסה יתברר להם שאין רודף.
חכמים במדרש (ספרא על פסוק זה, מובא במלבי"ם על התורה, וכן בילקוט שמעוני בפרשה זו אות תרעה'), מביאים את המעשה הבא – "אמר רבי יהושע בן קרחה, פעם אחת היינו יושבים בין האילנות ונשבה הרוח והטיחו העלים זה בזה. עמדנו ורצנו ואמרנו - "אוי לנו שמא ידביקונו הפרשים!", לאחר זמן נפנינו אחרינו, וראינו שאין בריה. וישבנו במקומנו, ובכינו ואמרנו: "אוי לנו שעלינו נתקיים הפסוק "ורדף אותם קול עלה נדף".
סביר להניח שכולנו נבהלנו אי פעם מעלה נידף כזה או אחר, ונשמנו לרווחה לאחר שהתברר שזהו לא יותר מאשר עלה יבש. אולם התורה רואה בזה תזכורת לאדם – אם האדם במצב טוב, הקדוש ברוך הוא לא היה מסובב שייבהל מעלה נידף ברוח... נקודה למחשבה.
ה'כלי יקר' על פסוק זה, כותב רעיון מדהים, מעשי ואקטואלי, שהלוואי ונשכיל יחד ליישמו.
מיד לאחר שהתורה אומרת "ורדף אותם קול עלה נידף ונסו מנוסת חרב ואין רודף", היא ממשיכה ואומרת – "וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורודף אין, ולא תהיה לכם תקומה לפני אויבכם". סמיכות הפסוקים והאירועים, מעבירים תוכחה נסתרת לעם ישראל. גם כשעם ישראל בגלות ובמצב שהם פוחדים מקולו של עלה נידף מהאויבים הצרים אותם, עדיין הם במצב של "וכשלו איש באחיו" - עדיין אין בהם אחדות והם מכשילים ומציקים אחד לשני. במקום למצוא את המאחד והמקשר לפחות בזמן שחרב האויב מונפת על כולנו, גם בכזה מצב אנו מעדיפים להתמקד במפריד ובשוני...
הרעיון בא לידי ביטוי, בדברי הנבואה שניבא אחיה השילוני על עם ישראל – "והכה השם את ישראל כאשר ינוד הקנה במים" (מלכים א', יד', טו'). מדוע אחיה נותן דווקא משל של קנה שנד במים?
משום שכשהקנה נד על פני המים מחמת הרוח והגלים, הוא לא מתנועע רק מחמת הרוח והמים, אלא גם מפני שאר הקנים שצפים על פני המים, שהרי כל קנה פוגע ודוחף את חברו. יוצא שכל קנה נדחף פעמיים – גם מחמת הרוח והגלים, וגם מפני חברו...
לצערנו, תוכחה זו כל כך אקטואלית ורלוונטית. מספיק שכולנו מתנועעים מחמת אויבינו, אין צורך שננוע אחד מפני השני...
עם ישראל כולו, על גווניו וצבעיו המרהיבים, שט כקנים בודדים בתוך ים סוער. הוא נתון תחת איום קיומי לאורך כל ההיסטוריה – "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" (מתוך ההגדה של פסח). את האויב לא מעניין מי קשור לשמאל במפה הפוליטית ומי קשור לימין, לאויב יש מטרה אחת – עם ישראל. תפקידנו כעם, להתאחד ולהתלכד, וכשם
שהקשת יפה רק מחמת גווניה המרהיבים, כך גם אנו נוכל להאיר לעולם כולו רק בזכות הגוונים, הצבעים והשוני הטבעי שקיים בנו...
אם נשכיל לפחות במצב של "ורדף אתם קול עלה נידף", לא להגיע למצב של "וכשלו איש באחיו", אלא להפך – ועזרו איש לאחיו, אזי לא נגיע למצב של "ולא תהיה לכם תקומה", אלא ההפך, למצב של והייתה לכם תקומה...

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן