קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
י"ז ניסן התשע"ט
Smaller Default Larger

עזרה ראשונה

״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּ נְפָשֹׁת, לַיהוָה״ (ויקרא כז׳, ב׳).


בדיחה עממית מספרת, על אדם שחיפש נואשות חניה במרכז תל אביב, הוא מסתובב ומסתובב ואין שום "קצה חוט" לחניה. "בלתי אפשרי לאחר לפגישה" – הוא חושב לעצמו, ובלית ברירה הוא פונה לאלוקים ואומר לו – "אלוקים, אם אתה משיג לי חניה תוך דקה, אני מבטיח להיות אדם טוב יותר". מיד שידידנו סיים את המשפט, הוא רואה כמה מטרים לפניו מכונית שיוצאת מחניה
ומפנה עבורו מקום. מיד פונה האיש שוב לאלוקים ואומר לו – "אלוקים, תודה, אבל כבר הסתדרתי בלעדיך, מצאתי חניה...".
סיפור זה יכול להיות בדיחה טובה, אך ייתכן שזו גם מציאות עגומה.
מיד עם סיום דברי התוכחה הקשים שהתורה כותבת אם וכאשר עם ישראל לא ילך בדרך התורה, היא כותבת דיני נדרים והקדשות. התורה מפרטת ומרחיבה בדיניו של אדם שרוצה לנדב מכספו ומרכושו לבית המקדש.
סמיכות פרשת הקללות לפרשת נדרים ונדבות קשורים בקשר אמיץ, ה"כלי יקר" מבאר את הדברים בפסוק זה.
ישנם אנשים רבים, שנזכרים לתת צדקה ונדבה רק כשלא כל כך הולך להם טוב בביזנס. רבים מאתנו יכולים לחיות את חיינו ולנוח על זרי הדפנה, ולא לתרום ולו במעט מכספנו לנזקקים ולמטרות חשובות, ורק כשחלילה קורה משהו, מחלה, פטירה, משפט גורלי וכדומה, אזי לפתע אנו נזכרים ומבטיחים כל מיני הבטחות – צדקה, התחזקות ברוחניות ושאר קבלות טובות... וכך כותב הכלי יקר – "אבל לדורות, זה דרכם כסל למו, שנודרים בעת צרה, ובעבור סופה, צרה וצוקה, הם מתחרטים ושבים לסורם".
דומה הדבר לקנה המתנועע והנכנע בשעה שהרוח נושבת, אולם מיד כשוך הרוח, הוא חוזר ועומד במקומו, זקוף כבראשונה...
תופעה זו מן המפורסמות היא. כמובן שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה ובריה, וודאי שהמעשים הטובים והצדקות, גם אותם אלו שנעשו מחמת צער וצרה, רצויים בפני הבורא הכול יכול. אולם אין להשוות בין מעשה צדקה שאדם עושה מתוך מנוחת הנפש והרחבת הדעת, מתוך הזדהות אמיתית עם אחיו הנזקק, לבין צדקה שאדם נותן בחוסר ברירה עקב הצרה שניחתה עליו והוא חייב "עזרה ראשונה".
אותו רעיון מופיע גם בפסוק הבא – "ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה" (דברים לא', יז'), זאת אומרת – רק כשלאדם יש צרות רבות ורעות, אזי הוא נזכר – "הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה", והוא שב בתשובה...
אמנם ידו של הקדוש ברוך הוא פתוחה לקבל שבים בכל עת ובכל שעה, אולם וודאי שתשובה נעלה היא זו שבאה מתוך אהבה לבורא, ולא מתוך יראה מהבורא...
עבודת האדם בעולמו, היא להיזכר בבורא בכל רגע נתון, גם ביום יום הרגוע שלנו, ולא רק במצב של חוסר אונים.
אגב, מי שרוצה לחיות עם הבורא גם ברגעים הטובים והמשמחים, לא צריך לעשות תרגילי מדיטציה או יוגה כדי להגיע לתחושה זו. חכמים תקנו לנו מאה ברכות בכל יום, ברכה על פקיחת העיניים, ברכת "אשר יצר" לאחר עשיית הצרכים, ברכת "שהכול נהיה בדברו" על כוס מי ברז, וברכת "העץ" על תפוח ומנגו... חיי האדם היהודי מוקפים בברכות מכל עבר, בכל יום ובכל זמן מזמני היום. מה שנותר לנו זה רק להתבונן במילות הברכה שאנו מוציאים מהפה ולהשקיע טיפה מחשבה, וכבר אנחנו חיים בפלנטה אחרת לגמרי...

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן