קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
י"ד סיון התשע"ט
Smaller Default Larger

מפ"ש אל חיי המעשה- כנגד שלוש תקופות דיברה תורה

פרשת "בחוקתי", המכונה גם פרשת התוכחה, היא האחרונה שבספר ויקרא.
בפרשה זו, מרעיפה התורה ברכות עצומות על בני ישראל אם ילכו הם בדרך התורה, ומובאים גם דברי תוכחה קשים, אם הם יעזבו חלילה את דרך התורה.
כך פותחת הפרשה: "אִם בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" (ויקרא כו, ג), וברכות רבות נוספות. נשים לב ללשון הפסוק: "אִם בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". התורה מזכירה קיום חוקים, עשיית מצוות ושמירה עליהן. ידועים הדברים, שמצוות התורה מחולקות לשלושה חלקים: חוקים, משפטים ומצוות.
"משפטים" הם המצוות שהשכל האנושי מבין את מהותם ומטרתם, כמו לא תגנוב, לא תרצח, נתינת צדקה, כיבוד הורים, חסד ועוד, שגם אם התורה לא הייתה מצווה אותנו על סוגי מצוות אלו, היינו מיישמים אותם משום שההיגיון והמצפון האנושי דורשים אותם. "מצוות" הם סוגי ציווים, שאילולא ציוותה עליהם התורה, לא היינו מקיימים אותם, אולם לאחר שהתורה כן ציוותה, השכל האנושי מבין את ההיגיון העומד מאחוריהם ומצליח להתחבר למשמעותם. קטגוריה זו כוללת בתוכה את מצוות שבת, חגי ישראל, ברכת המזון, תפילה ועוד, שאפשר להסביר בהיגיון את טעמן.
הקטגוריה השלישית היא "חוקים". חוקים הם מצוות שטעמן האמתי נסתר מעיננו. כשם שיש לעולם הגשמי חוקי טבע שעל פיהם הוא פועל, כך יש גם חוקים רוחניים שחובה עלינו לפעול לאורם, כדי שהעולם הרוחני – שהוא העולם האמתי, יתפקד בשלמות. גם אין אנו מבינים את טעמם, עלינו לעשותם משום שהם "חקוקים" בבריאה.
ספר "עיר גיבורים" (על פרשה זו), מעניק לעניין זה מבט אקטואלי, והוא מקביל בין שלושת סוגי המצוות שהזכרנו לשלוש תקופות החיים.
חיי האדם מחולקים "בגדול" לשלוש תקופות - ימי העלייה, ימי העמידה וימי הירידה. מאז שאדם נולד ועד תחילת שנות העשרים לחייו, גופו "נבנה" ומתפתח. אלו הם ימי העלייה. לאחר מכן, גוף האדם נשאר במצב "סטטי" (יחסית כמובן) במשך מספר שנים, אלו הם ימי העמידה. לאחר מכן מתחיל הוא את תהליך ההזדקנות, ואלו הם ימי הירידה.
חלוקה זו קיימת לא רק בתחום הגופני אלא גם בתחומים נוספים. יש את השנים בהם אדם לומד, רוכש השכלה, מקים עסק, בונה משפחה וכדומה, ויש את אמצע החיים בו אדם מנסה להתפרנס מהשכלתו והוא מגיע לשיא מסוים, ויש את ימי הזקנה והפנסיה, העלולים להיות ימי ירידה ודכדוך, אם הוא חש שהוא חי עד עכשיו את חייו באופן שגוי.
אחת התופעות הידועות היא משבר גיל העמידה. משבר גיל העמידה מאפיין אנשים בגילאי 40 – 50, אשר חווים תקופה קשה של הערכה מחדש של עצמם כבני אדם וכאנשי מקצוע. בתקופה זו מתעוררות שאלות רבות סביב הערך העצמי ומשמעות החיים. החווים את משבר גיל העמידה, בוחנים את הדברים אותם השיגו בחייהם והם גם מוטרדים מהמורשת שיותירו אחריהם.
משבר גיל העמידה מתרחש אצל רבים המרגישים שהם לא הצליחו לממש את מטרותיהם בחיים. אחרי שנות עבודה רבות כל כך, הם חשים כי משרותיהם הפכו לשגרה שאינה מביאה כל סיפוק או הרגשה של הגשמה עצמית. הם חשים שהמציאות טפחה על פניהם והם מגלים כי כבר לא יצליחו לשנות את העולם או לא יגיעו למשרה אליה חלמו שנים רבות. מציאות זו מלווה בתחושות של אכזבה וחוסר סיפוק בחיים והיא מלווה בתופעות של עייפות, חוסר מוטיבציה ועצבות. מטבע הדברים, כאשר אדם עודנו צעיר לימים והוא מרגיש שהחיים לפניו, הוא פחות עסוק בלחשוב על משמעות החיים. הוא חי את "החיים הטובים" ואין לו פנאי לחשוב יתר על המידה על מושגים רוחניים ועל תשובות לשאלת מהות החיים. "העולם שייך לצעירים", ואין ספק שיש לעולם הרבה מה להציע, מספיק בשביל להסיט את מחשבות האדם מלשאול את השאלות הרות הגורל הללו.
כאשר אדם מתבגר מעט והוא מתחיל לחשוב בחשיבה בוגרת על חייו, יש לו יותר ישוב הדעת להתבונן אודות משמעות החיים. אולם עדיין הוא טרוד מאוד בענייני פרנסה ושאר טרדות אמצע החיים, העלולות למנוע ממנו להעמיק במחשבות אלו ולשנות את הרגליו ואורח חייו. אולם כאשר אדם מגיע לגיל זקנה והוא סוקר את חייו ממרומי גילו, או לחילופין אדם שחלה במחלה ועתידו לוטה בערפל, הוא פתוח הרבה יותר לשמוע על משמעות החיים, על דברים רוחניים והשקפות חדשות.
חשוב להדגיש, שהאמור הוא בדרך כלל, וכמובן שניתן למצוא תופעות הפוכות. יכולים אנו לפגוש אנשים צעירים ואפילו ילדים שעשו בחייהם מהפך רוחני אדיר, ואנשים מבוגרים שלא מוכנים להטות אוזן לשום דבר שנוגד את אורח חייהם.
שלושת סוגי המצוות שהזכרנו קודם, מכוונים כנגד שלוש התקופות הללו ונסביר מדוע.
את המצוות השכליות, כל אדם נורמטיבי משתדל ליישם, גם בתקופה הראשונה של חייו ואפילו בעודו ילד. כל ילד שגדל בחברה תקינה, מתחנך לא לגנוב, לא לרצוח, לא לשקר, לתת צדקה לעני ולשמור על רווחת הזולת. אדם לא צריך להשקיע מחשבה רבה מידי האם לקיים את המצוות הללו או לא, משום שהוא נולד אל תוך ה"קודים החברתיים" הללו. אולם ביחס לסוג המצוות השני – כמו שבת, ברכת המזון וכדומה, אדם שלא הורגל בהם בגיל צעיר, מירב הסיכויים שהוא לא יקיימם, בגלל שהם לא מצוות שכליות ולא הזדמן לו להיפגש עם המושגים הללו. אולם יתכן בהחלט, שאם הוא יפנה מזמנו, ישמע עליהם ויבין את משמעותם, הוא יקיים אותם בשמחה.
מטבע הדברים ובדרך כלל, אדם שלא חונך מבית על ברכי התורה, הוא יקיים את סוג המצוות השני בימי העמידה שלו, כאשר מוחו ושכלו כבר בשלים דיים לחשיבה עצמאית אודות משמעות חייו. גם אדם שהבין את סוג המצוות השני, עדיין יקשה עליו לקיים בלב שלם את חוקי התורה הבלתי מובנים, משום שהוא לא חונך על ברכיהם ואין הוא מבין את טעמם. כאשר הוא מתקרב לתקופת ימי הירידה, וכשהוא מתחיל לחוות את אפסיות החומר, מחשבות חדשות צצות במוחו, והוא הרבה יותר פתוח לשמוע גם על חוקי התורה, משום שהוא מבין שיש דברים גדולים הרבה יותר מאשר שכלו המוגבל.
נמחיש את הרעיון באמצעות משל המובא בתלמוד (סוטה כא ע"א): "משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה, ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, ומחיה רעה ומן הליסטים, ואינו יודע באיזה דרך מהלך" – הסיטואציה היא כזו: אדם הולך בחושך, הוא חושש ממכשולים מידיים – למשל מקוצים וברקנים, בנוסף הוא חושש מחיות רעות ומלסטים, ובנוסף לכל, אין לו מושג באיזה דרך הוא הולך ולאן היא מובילה אותו. "נזדמנה לו אבוקה של אור – ניצל מן הקוצים... כיוון שעלה עמוד השחר – ניצל מחיה רעה ומן הלסטים.
הגיע לפרשת דרכים – ניצל מכולם". יש כאן שלושה שלבים של הצלה: א. אבוקה של אור, שזהו משהו נקודתי, המאיר לטווח קצר. ב. עלות השחר, שאז יש קצת יותר אור, ואט אט אדם מתחיל לראות למרחוק. ג. הגעה לפרשת דרכים. כלומר, הגם שיש לאדם אור, עדיין אין זה אומר שהוא צועד בדרך הנכונה. אולם כשהוא מגיע לפרשת דרכים, יש לו "תמונה" בהירה הרבה יותר לאן מועדות פניו. הוא מבין היכן הוא נמצא.
משל זה משקף את שלושת שלבי החיים שהזכרנו: חיי האדם בעולם הזה, משולים לאדם ההולך בלילה אפל בתוך יער שורץ חיות רעות, שסכנות רבות אורבות לו בדרכו: "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה, בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים קד).
החיים מלאים בורות, מהמורות וקוצים. ישנם מכשולים שגם ילדים קטנים שמים לב אליהם, וישנם מכשולים שרק אדם מבוגר מזהה אותם.
כל נער צעיר נזהר מפני בורות, קוצים וכדומה. המכשולים הללו מוחשיים וברורים, וגם בעלי חיים נזהרים מפניהם. בורא עולם הטביע בבעלי החיים תכונה הגורמת להם להתגונן ולהישמר מפני סכנות מוחשיות.
כשם שיש מכשולים פיזיים, יש גם מכשולים רוחניים - מוסריים. גם כשאדם נמצא בתקופת ימי העלייה, כלומר, בצעירותו, הוא מזהה את הסכנות הרוחניות, והוא משתדל לקיים את המצוות השכליות הברורות לכל אדם מן השורה. כל אדם מבין את הסכנה שבגניבה, בשקר וכדומה, והוא מבין טוב מאוד את ההשלכות של מעשים אלו.
השלב השני המובא במשל הוא פחד מפני לסטים וחיות רעות. פחד מפני לסטים וחיות רעות, דורש מהאדם אינטליגנציה מסוימת. ילד קטן לא מבין שעקרב הוא דבר מסוכן, וההסתכלות שלו על האנשים היא מאוד תמימה.
הוא לא חושב על כך שישנם אנשים שחושבים וחורשים מזימות להצר את צעדיו ואולי אף להורגו. רק בהמשך החיים, כשהוא מתבגר ומגיע לימי העמידה, הוא מתחיל להבין את הסכנה שבקיומם של חיות רעות ולסטים, והוא אט אט מבין שהעולם לא כזה תמים כפי שהוא נראה. ביחס לסכנות הללו, רוב בעלי החיים מודעים אליהן רק חלקית. יש להם חוש טבעי לברוח מפני חיות טורפות, גם אם הם נמצאות במרחק רב, אולם עדיין אין להם חוש ריח ביחס לאדם שמחביא תחת מעילו נשק או רובה ציד.
הנמשל לכך הם המצוות מן הסוג השני, שאדם בוגר יכול להבין את טעמן, לו רק ירצה בכך.
אולם לאדם יש פחד מפני משהו נוסף שאין לשום חיה, והוא: פחד מפני עולם הבא. פחד מפני איבוד משמעות החיים. פחד מפני מחשבות שאולי לא חייתי את החיים באופן נכון, אולי פספסתי משהו. מחשבות מן הסוג הזה רצות במוחו של האדם כשהא נמצא בפרשת דרכים, כלומר, לפני שהוא פורש מן דרך חיי העולם הזה, והוא פונה לעולם הבא. כאשר אדם נמצא קרוב לפרשת הדרכים האישית שלו, הוא מתחיל לחשב מסלול מחדש, והוא אף חושב על החוקים הלא מובנים בשכל אנוש, שאולי ככה צריך באמת לחיות.
היהדות מבקשת מהאדם לזכור תמיד "דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", ולזכור שיבוא יום בו הוא יפרוש מדרכי עולם הזה, והדברים היחידים שילוו אותו הם מצוותיה וחוקיה של תורת השם.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן