קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
י"ד סיון התשע"ט
Smaller Default Larger

מושג מהפרשה- בת היענה ואנחנו

על משמעות תכונת הפחד

ישנם מיתוסים רבים הנפוצים בקרב בני האדם, אשר אין ביניהם לבין האמת מאומה.
אחד המיתוסים המפורסמים הוא בקשר לבת היענה, שהיא טומנת את ראשה בחול כאשר היא חשה שמתקרבת סכנה לחייה. המיתוס קובע, שהסיבה שבת היענה עושה זאת, היא כדי לא לראות את הסכנה, והיא חושבת, שאם היא לא רואה את הטורף, גם הטורף לא רואה אותה.
המיתוס הזה תפס מקום נכבד בשגרת לשוננו, וכאשר רואים אנו ידיד שמתעלם ממשהו שעתיד לקרוא, אנו אומרים לו – תפסיק לטמון את הראש בחול כמו בת יענה.
בת היענה אכן טומנת את ראשה בחול כאשר מתקרבת סכנה, אך היא לא עושה זאת משום שהיא חושבת שאם היא לא רואה את הטורף, גם הטורף לא רואה אותה, אלא מסיבה שונה לחלוטין. מהי? היענים מתחלקים בדגירה על הביצים. בשעות היום דוגרת עליהן הנקבה, שצבעה אפור ומשתלב היטב בסביבה המדברית, ובשעות הלילה דוגר עליהן הזכר, שצבעו הכהה משמש הסוואה טובה בלילה. בלילה, צווארו הארוך של היען עלול "להסגיר" אותו לאויבו, ולכן, כאשר היען מזהה טורף, הוא מיד מכופף את ראשו, וכך הטורף טועה לחשוב שלפניו יש סלע או גבשושית, והוא לא מזהה שזהו עוף. אם היען לא היה מכופף את ראשו, היה ברור לעין כל שהוא בעל חיים וסכנה הייתה נשקפת לחייו. כנ"ל גם ביחס לבת היענה, בשעות היום. כיפוף הראש מטעה את הטורף.
נמצאנו למדים, שבת היענה אכן טומנת את ראשה בחול, אולם היא לא עושה זאת כדי לעצום עין ולרמות את עצמה שאין סכנה בסביבה, אלא להיפך – זו מערכת ההגנה שלה, הסוואה מטורפים. אגב, לא כדאי לשום בעל חי לעמוד בסמוך ליענים כאשר הם חשים בסכנה, משום שבעיטות שלהם מסגולות להרוג אריה.
בורא עולם טבע כמעט בכל בעלי החיים את תכונת הפחד. מערכת הפחד היא מתנה שלא תסולא בפז, שהרי היא משמשת כמנגנון הגנה והישרדות, ובלעדיה, החיים נתונים בסכנה.
גם אצל בעל החיים "המשודרג" ביותר – האדם, קיימת תכונת הפחד. גם אצלו, "מנגנון" הפחד משמש כהגנה על חייו, אולם "חוש הפחד" מפותח אצלו הרבה יותר מאשר שאר בעלי החיים. אדם מפחד וחושש מדברים רבים למרות שהם ארוכי טווח ואינם מאיימים על קיומו העכשווי. כבר מגיל צעיר אדם דואג על הפנסיה, אדם תמיד מפחד, חושש ודואג על פרנסתו, חינוך ילדיו ועל עוד דברים רבים.
תכונת הפחד – חוץ מעובדת היותה מנגנון הישרדות חיוני, האם היא תכונה שלילית או חיובית?
שני פנים יש לפחד. מצד אחד אדם משתדל לברוח מהפחד, ומצד שני אדם אוהב להביא על עצמו פחדים במודע. דוגמא: ילדים נהנים מנסיעה ברכבת הרים מפחידה וממאורת שדים איומה ב'לונה פארק', ומבוגרים נהנים מקפיצות באנג'י ומצניחה ממטוסים. הניגודיות הזו – הפחד מהפחד והחוויה שבפחד - מעניינת מאוד. כאשר אדם מפחד, הגוף משחרר אדרנלין. האדרנלין ורם להמרצת זרימת הדם, ואדם לפתע מסוגל לבצע ביצועים מדהימים. דוגמא: אדם בורח מנחש או מכלב, ולפתע הוא מוצא את עצמו מצליח לטפס על גדר גבוהה או לקפוץ לגובה עצום, דבר שאף פעם הוא לא הצליח לעשות. ברגעים של פחד, אדם יוצא מ"עולם החלומות", והוא מתפקד במאה אחוזים מישותו. כמובן, יש גם סוג פחד שגורם לשתק את הפעילות, אולם בדרך כלל, פחד הוא מנוע אדיר לפעולה.
הפרשה האחרונה שבספר ויקרא היא פרשת "בחוקתי". פרשת בחוקתי כוללת בתוכה דברי פורענות קשים העלולים להתממש, אם בני ישראל יפֵרו חלילה את הברית בינם לבין הבורא. לצערנו הרב, חלק גדול מהמוזכר בפסוקים כבר התממש, והדברים חתומים בדם, בדברי הימים של עם ישראל. בין פסוקי הפורענות ישנו פסוק מרגש, הנותן לנו תקווה: "וְאַף גַּם זֹאת, בִּהְיוֹתָם בְּארֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלּתָם, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי השם אֱלֹהֵיהֶם" (ויקרא כו, מד). אלוקים מבטיח שעם ישראל ישרוד כנגד כל חוקי ההיסטוריה.
מטרתם של כל דברי הפורענות והקללות המופיעות בפרשה זו, הם לעורר את הפחד של האדם מפני העתיד. אך כאמור - מטרת הפחד כאן היא לא לשתק את האדם, אלא להיפך – לדרבן אותו לפעול ולתת לו מבט נכון על החיים.
אחד המושגים הידועים ביהדות הוא "יראת שמים". אחד המקורות למושג זה הוא הפסוק: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה השם אֱלֹהֶיךָ שׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת השם אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת השם אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֶֹת השם וְאֶת חֻקּתָיו" (דברים י, יב). "יראת השם" המוזכרת בפסוק זה, אינה באה מתוך מקום של פחד והשתקה, אלא מתוך ראיה נכונה של המציאות, ראיה שתגרום לאדם לקיים את המשך הפסוק – ללכת בכל דרכי השם ולקיים את התורה והמצוות. אגב, לא לחינם המילה "יראה" והמילה "ראיה" הן אותן אותיות.
ישנה שאלה, ששואל הרב יצחק בלאזר (1837-1907, מראשוני תנועת המוסר ומתלמידיו של רבי ישראל מסלנט) בהקדמה לספר "שערי אור".
הזכרנו, שבכל בני האדם טבוע פחד מפני סכנות העולם הזה – העולם החולף. מדוע לא טבוע בנו גם יראה מפני עונשי הנשמה בעולם הבא? הרי מאמינים אנו באמונה שלימה במציאותם של שכר ועונש הנשמה לאחר פרידתה מן הגוף, וכולנו הרי יודעים שהשכר והעונש של הנשמה הינם נצחיים. מדוע המחשבות הללו על עונשי הנשמה רחוקות מאתנו?
ידועים דברי רבן יוחנן בן זכאי: "אדם עובר עבירה בסתר ואומר הלוואי שלא יראני אדם" (ברכות כח ע"ב). מפחדים אנו מבני אדם יותר מאשר בורא עולם. מדוע זה כך?
התשובה היא, אם הפחד מפני עונשי עולם הבא יהיה באותה עוצמה כמו פחד טבעי מפני סכנות העולם הזה, הבחירה החופשית שלנו הייתה נפגעת. אם ההכרה בעונשים על מצוות ועברות הייתה כמו פחד טבעי מסכנות, חלקים נרחבים מעבודת השם שלנו היו נעשים מתוך פחד ולא מתוך הכרת השכל באמת.
בורא עולם ברא את עולמו באופן שהפחד מפני עונשי הנשמה יהיה מעומעם, מפני שהוא מבקש שנעבוד אותו ונקיים את מצוותיו מתוך הכרה שכלית. יראת שמים איננה מוטבעת בטבע האדם, כדי לאפשר לו את הבחירה המלאה.
הנושא הזה מוביל אתנו לשאלה מהותית נוספת: עיון בדברי הברכות והקללות מגלה, שכל הברכות והקללות הם גשמיים וחומריים, בהקשר לענייני עולם הזה. רשימה הברכות ארוכה מאוד - שלום, גשמים, יבול, בריאות, אושר ועוד ברכות רבות. רשימת העונשים כוללת מלחמה, עצירת גשמים, יבול דליל, מחלות וכדומה. השכר והעונש המוזכרים הם בענייני עולם הזה. מדוע בכל מקום בתורה, כשמדובר על שכר ועונש, לא מוזכרים בצורה מפורשת העולם הבא, גן עדן ותחיית המתים? מדוע התורה לא כותבת מפורש שגן העדן הוא מקום השכר הרוחני האמתי לאחר פטירת האדם, ולא מוזכר כלל הגיהינום כמקום ענישה? (חשוב לציין, ישנם רמזים לקיומה של מערכת שכר ועונש בעולם הבא, אולם אין זה כתוב מפורש).
בל נשכח, שאחד מיסודות היהדות היא האמונה בשכר ועונש בעולם הנצחי, בעולם האמת. מדוע אם כן הפרשה לא מזכירה ולו במילה אחת את השכר והעונש הרוחניים, האמתיים? מדוע היחס הוא בעיקר לגוף, ולא אל הנשמה, שהיא עיקר האדם? דיו רב "נשפך" על שאלה זו. שאלה זו מוזכרת בין היתר בדבריו של הרמב"ם (פירוש המשניות פרק "חלק" במסכת סנהדרין, הלכות תשובה פרקים ח-י).
גם רבי יצחק אברבנאל בביאורו לפרשה זו, מעלה את השאלה ומרכז את תשובתם של רבותינו הראשונים, אחת מהם היא תשובתו של הרמב"ם.
כל הטובות המוזכרות בתורה, הן לא מטרות בפני עצמן, אלא אמצעים להגיע אל המטרה. כל הטובות והברכות הן לא בגדר של שכר לעושי מצווה, אלא מנוף לעשיית מצוות נוספות.
בורא עולם מבטיח, ש"אם בחוקתי תלכו", הוא ייתן שלום, בריאות, פרנסה ותנאים נוחים רבים, שבעזרתם נוכל להמשיך בעשייה רוחנית ביתר שאת וביתר עוז, וכך נזכה לחיי עולם הבא. שהרי כשיש מנוחת הנפש, קל יותר להתקדם ברוחניות במלוא העוצמה. גם להיפך, כל הרעות המוזכרות בתורה, הן אינן עונשים על עצם העבירות, אלא מטרתן להוות טרדות ומכשולים לקיום המצוות. כלומר, לא יהיה לנו לב פנוי ולא גוף בריא כדי לקיים את התורה ומצוותיה, וכך לא נזכה לחיי עולם הבא, משום שלא יהיה לנו את מנוחת הנפש והתנאים הנוחים להתקדם ברוחניות.
אם כן, התורה כלל אינה מתייחסת לנושא השכר והעונש. כל הכתובים מבטיחים לסייע ביד החפצים לעבוד את הבורא, ומזהירים על הקושי הצפוי למתרחקים מדרך התורה.
מדוע באמת התורה "מתעלמת" מנושא כה עקרוני? מדוע היא לא מזכירה את השכר והעונש הרוחניים?
התשובה נמצאת בדבריו של אנטיגנוס: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס" (אבות א, ג). אלוקים רוצה שנעבוד אותו מתוך אהבה ורצון, ולא מתוך פחד או ציפייה לתשלום. זו הסיבה שתורה אינה כותבת את שכר המצוות ועונשי העבירות, כדי שנשכיל להבין שהמטרה העליונה היא לעבוד את הבורא לא מתוך רצון לקבל שכר, אלא מתוך אהבה גמורה.
ה"אלשיך" הקדוש בפרשתנו, מביא רעיון על דרך הרמז. פרשת הברכות פותחת באות אל"ף – "אִם בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ" (כו, ג), ומסתיימת באות תי"ו – "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (כו, יג). ואילו פרשת הקללות פותחת באות ו"ו – "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי" (יד), ומסתיימת באות ה"א - "בְּיַד מֹשֶׁה" (פסוק מו). לאמור: כשהקדוש ברוך הוא משפיע ברכות, הברכות באות באופן מושלם – מאל"ף ועד תי"ו. ידוע הדבר (הרחבנו בעניין בכמה הזדמנויות), שהאותיות הן הדי.אן.איי. של העולם, וכל אות כוללת בתוכה את הבריאה כולה. הברכות מקיפות את העולם כולו. אולם שאין ברירה ואלוקים מביא עלינו פורענות, הקללות באות באופן מצומצם מו"ו עד ה"א.
חסד עושה עמנו הבורא, שגם כאשר הוא מכה אותנו, הוא מכה במידה מצומצמת. בידנו הבחירה האם לזכות לכל הברכות, לא לחינם אומר שלמה המלך: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד" (משלי כח). כן, כאשר אדם מנתב את הפחד להתקדמות רוחנית, אשריו ואשרי חלקו.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן