קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
ל' תשרי התשע"ח
Smaller Default Larger

מפ"ש אל חי המעשה- לכתך אחריי

פרשת "בהעלותך", חוזרת לתאר את מסעם של בני ישראל במדבר סיני, בדרכם אל ארץ ישראל. מצבם הרוחני במסע היסטורי זה ידע עליות ומורדות, וחלקן מתוארות בפרשתנו. לאורך כל מסעם, ליווה אותם "מורה דרך" ייחודי, הלא הוא הענן. ענן הכבוד היה זה שנתן להם את האות האם לחנות או לנסוע. כשהענן עלה מעל המשכן )שהיה נייד בשעתו( – אות הוא שהם צריכים לקפל ציוד ולהתחיל לנוע, וכשהענן ירד ושכן על המשכן – אות הוא שעליהם לחנות, לבנות את המשכן ולהקים את האהלים.
התורה מרחיבה בעניינו של הענן, והיא מפרטת בדקדוק רב אודות התלות של המסעות והחניות בענן: "ּובְהַאֲרִיְך הֶעָנָן עַל הַמִשְכָן יָמִים רַבִים, וְשָמְרּו בְנֵי יִשְרָאֵל אֶת מִשְמֶרֶת השם וְלֹא יִסָעו. וְיֵש אֲשֶר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָר עַל הַמִשְכָן, עַל פִי השם יַחֲנּו וְעַל פִי השם יִסָעו... וְיֵש אֲשֶר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַבקֶר וְנָסָעו, או יומם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעו, או ימַיִם או חדֶש או יָמִים, בְהַאֲרִיְך הֶעָנָן עַל הַמִשְכָן לִשְכן עָלָיו, יַחֲנּו בְנֵי יִשְרָאֵל וְלֹא יִסָעו ובְהֵעָלתו יִסָעו. עַל פִי השם יַחֲנּו וְעַל פִי השם יִסָעו" (במדבר ט, יט–כג).
אריכות זו אומרת דרשני.
מסע בני ישראל במדבר, הינו מורה דרך פרטי לכל אדם באשר הוא במסע חייו. הזכרנו בעבר (ספר "משהו טוב לשולחן שבת"), ונזכיר שוב בקצרה, שהציות של בני ישראל
ל"הוראות" הענן, ביטא את עוצמת האמונה שהיה להם בבורא. כל חניה או נסיעה דרשה התארגנות לא פשוטה לאלפי המשפחות. לכל משפחה יש ילדים רכים, בכל חניה צריך לבנות את האוהל מחדש, לארגן את המצעים ולמקם את הילדים, ואז שוב לנסוע – לקפל את האוהל ולארגן מזוודות. החלק הקשה ביותר היה חוסר הידע המוקדם. כאשר עלה הענן, אף אחד לא ידע כמה זמן תארך הנסיעה – יום, יומיים או חודש, וכן כשהענן נח ובני ישראל התארגנו לחניה, לא היה להם מידע כמה זמן תארך החניה – יום, חודש או שנה.
עבור עם השרוי במדבר, שאלת החניות והמסעות הינה שאלה קיומית בעלת מידע חיוני, אולם בני ישראל תלו את יהבם בבורא, ביודעם שהבורא מנווט ומנחה אותם באופן הטוב ביותר עבורם.
הרמב"ן על פסוקים אלו כותב כך: "כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים, והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאווים מאוד לנסוע מן המקום, אף על פי כן לא יעברו על רצון השם. וזה טעם 'ושמרו בני ישראל את משמרת השם ולא יסעו', כי מיראת השם ומשמרם משמרת מצוותו לא יסעו. וכן אם יהיה הענן ימים מספר, כשניים או שלושה ימים, והיו העם יגעים מאד ועינה בדרך כחם, יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן. וסיפר עוד )פסוק כא(, כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבוקר, אף על פי שהוא טורח גדול להם. ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה, כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבוקר, וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה ונעלה בבוקר השני ונסעו, והוא טורח
גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תיקון לדרך".
רבי עובדיה ספורנו בביאורו לתורה, מוסיף להעמיק במשמעות הפסוק: "על פי השם יחנו ועל פי השם יסעו". מטבע הדברים, היו מקומות חניה נוחים להם ולצאנם מבחינת מזג האוויר ותנאי השטח, והיו מקומות חניה פחות נוחים.
היה מקום לחשוב, שכשבני ישראל חנו במקום נוח עבורם, היה קשה להם לעזוב אותו, וכשהם חנו במקום לא נוח, הם שמחו לעזוב. אולם לא! התורה מדגישה, שגם כאשר לא היה להם נוח במקום חנייתם, הם עזבו אך ורק "על פי השם", והם לא עירבו את השמחה האישית שלהם בציות לרצון השם. גם בשעה שחניית או העלות הענן תאמו את רצונותיהם הגשמיים, שעה שחניית הענן היטיבה עמהם וסיפקה את צרכיטבעם, גם אז הם השכילו להתעלות מעל לשיקולי הרצון העצמי, ולחוש בחניה ובנסיעה רק את קיום הרצון האלוקי שעל פיו יחנו ועל פיו יסעו.
כך כותב ה"ספורנו": "ובמקום אשר ישכון שם הענן, שם יחנו" – סיפר זכותן של ישראל על לכתם אחריו במדבר. ראשונה, שהיו חונים במקום אשר ישכון שם הענן, אף על פי שהיה מקום תוהו ילל ישימון. "ושמרו בני ישראל את משמרת השם" – סיפר שנית, שהיו ממתינים את המתנתו זמן ארוך, אף על פי שהיה המקום רע מאוד. "ולא יסעו" – לתור להם מקום לחנותם טוב ממנו. "ויש אשר יהיה הענן ימים מספר" – סיפר שלישית, שלפעמים הייתה חנייתם במקום נאות להם ולמקניהם, ושם היה שוכן הענן ימים מספר, מכל מקום, "על פי השם יחנו" – לא מאהבת אותו המקום, "ועל פי השם יסעו"- אף על פי שהיו נוסעים מאותו מקום הטוב".
אם כן, הענן סימל את שלימות האמונה וההנהגה של בני ישראל.
חיי האדם מלאים ב"חניות ומסעות". חלקם "מתוכננים" על ידו וחלקם באים בהפתעה. חלקם נוחים וחלקם כואבים. אם ישכיל האדם לדעת שהכל קורה על פי השם, יהיה לו קל יותר לעבור את המסע.
הרב גולדויכט בספרו "אסופת מערכות", מוסיף נופך לעניין: תפקידו של הענן היה לא רק להדריך את בני ישראל ולהורות מתי לנסוע ומתי לחנות, אלא גם להגן עליהם מפני פגעי מזג האוויר ופגעי הדרך. חכמים כותבים, שבני ישראל זכו לענני הכבוד בזכות אהרן הכהן. ואכן, כשאהרן הכהן נפטר, הסתלקו ענני הכבוד (תלמוד בבלי תענית ט ע"א, מובא ברש"י במדבר כא, א). מדוע דווקא הענן הוא זה שמסמל את אהרן הכהן?
אהרן הכהן הוא סמל השלום: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הברית ומקרבן לתורה" )מסכת אבות(. מי שעוקב אחר דמותו רבת ההוד, יכול לראות פעמים רבות שאהרן הכהן היה אישיות מקרינת שלום ואהבת הזולת. התורה אף מדגישה שאהרן הכהן זכה לחושן המשפט ולאורים ותומים על ליבו בגלל ליבו הטוב (רש"י שמות ד, יד).
אולם מצד שני, מצאנו גם תכונה ייחודית לשבט הכהונה, שהיא על פניו מנוגדת בתכלית למידת השלום, והיא – הקפדנות. "כהנים קפדנים הם" )בבא בתרא דף קס(, כהנים בעלי מריבה הם (רש"י שבת קמט). הניגודיות הזו באה לידי ביטוי אצל פנחס, שזכה אף הוא לכהונה. פנחס עשה מעשה קנאות, והוא הרג את זמרי והמדינית )סוף פרשת בלק – תחילת פנחס(, והשכר שהוא קיבל על הריגת זמרי והמדיינית הוא: "לָכֵן אֱמר, הִנְנִי נתֵן לו אֶת בְרִיתִי שָׁלום" (במדבר כה, יב), שהכוונה כמובן לכהונה (ניתן לעיין ברמב"ן שם). לכאורה, מידת השלום מנוגדת לתכונת הקנאות. הלא כן?
התשובה היא שלא. רבים חושבים, שאהרן הכהן היה אדם בעל לב טוב ואישיות "רכה" מעצם טבעו. כלומר, הוא היה "טיפוס" עדין, אוהב שלום. זו טעות! אהרן אהב שלום לא כי הוא היה כזה מעצם טבעו, אלא משום שזהו רצון הבורא. אהרן מסר את כל אישיותו לרצון הבורא, וממילא הוא אהב שלום ורדף שלום. אותה מסירות לרצון הבורא הצמיחה בבוא העת את מעשה הקנאות של פנחס, שהיה נצרך לאותה שעה. הקנאות של פנחס ורדיפת השלום של אהרן, נבעו מאותו מקום בנפש – ביטול מוחלט של ה"אני" ביחס לרצון הבורא.
פעמים הביטול הזה מביא לידי אהבת השלום, ופעמים למעשי קנאות. הציות של העם לרצון השם, שבא לידי ביטוי בענני הכבוד, ובפרט לאור הסברו של ה"ספורנו", ביטא יותר מכל את מסירת הרצונות לבורא, כאהרן הכהן, שהיה איש שלום, איש של שלימות, שיודע למסור את עצמו בשלמות לבורא.
"הארה זו חייבת לשמש לנו תמרור של הארה בכל מסענו. כל נטייה נפשית, כל הרגש וכל תנועה רוחנית הרוחשים בלב, חייבים להיות משועבדים כליל על כל דקויות היבטיהם וביטוייהם לרצון שמים, והמבחן הוא היכולת הנפשית לנווט ולשנות את ההרגשים מן הקצה, לפי דבר האלוקים במקומו ושעתו" (אסופת מערכות, שם).
רבי שמשון רפאל הירש מוסיף, שכל ענייני התלות בענן מדגישים בעיקר את הסבלנות, ההמתנה והציפייה הממושכת. נזכור שעם ישראל שהה במדבר גדול ונורא, שלא מסביר פנים לעוברים בדרכיו, ונזכור שהעם ידע שמחוז חפצו הוא לא היה במדבר אלא מחוצה לו, וכל שהייה באחד ממקומות המדבר רק הרחיקה אותו ממחוז חפצו המובטח )והדברים אמורים עוד בטרם נגזר עליהם להיות נודדים במדבר ארבעים שנה(. תרגילים אלה קנו בבני ישראל את מידת הכניעה השקטה והסבלנות, מידה שתהיה הכרחית עבורם באמונה שעתידים הם להיות זקוקים לה בנדודיהם ב"מדבר העמים" במשך מאות רבות של שנות גלות.
הדברים אמתיים הן ביחס לגאולת הכלל, והן ביחס לגאולת הפרט. על כל אדם לזכור בעת צרה, שיבוא יום והקדוש ברוך הוא יכניס אותו אל ה"ארץ המובטחת" – והוא יבוא אל המנוחה ואל הנחלה, וכפי שאומר הנביא: "אם יתמהמה – חכה לו" (חבקוק ב, ג).

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן